תערוכת צילומי חוץ של שפרה לויתן בסיור עירוני
תערוכת סיפורי מסגרת
תתקיים בין 23.7.07 ועד 2.9.07
בתיאטרון ירושלים, רחוב מרכוס 20
אוצר התערוכה: גיא עולמי
שפרה לויתן מצלמת השתקפויות של בתים גבוהי קומה ומרובי חלונות, מחדירה אל תוכם נופים מקוטעים הניבטים ממול ויוצרת דרמה עלומה המתרחשת לה בגבהים דמיוניים כמעט. בכל עבודותיה יש חלוקה מסודרת של קווים ומתווים, יש קומפוזיציות מסודרות, יש הנחה בנויה של התייחסות לשילובים שיצר הטבע, צבעים ודימויים שנוצרו באקראי אך אומצו על ידיה כאמנות קיימת ונושמת.
מבט מקיף בצילומים החדשים המוצגים בתערוכה בתיאטרון יהלום מבלבל קמעא. קשה להחליט מה דומיננטי ומרשים יותר. האם המבנה עצמו, הבניין המככב בעלוני המכר של חברת הבנייה או בחוברת המאזן של החברה הפועלת במקום או שהנוף והאובייקטים הניבטים מהחלון שממול הם הגיבורים האמיתיים של התערוכה. כך או כך, חשוב לציין שמוחה המקורי ודמיונה היצירתי של שפרה לויתן הוא הוא הגיבור האמיתי בעבודות.
הצילומים הנם ישירים, בולטים, פרונטלים ואינם מתחכמים עם הצופה כלל ועיקר. מאחר והמדובר בצילומי חוץ של אמצע היום איכות העבודות בולטת בגוונים החזקים שלה וקשה שלא להתרשם מהחוזק המסתי והמסיבי של המבנים הענקיים האלה.
העבודות הנן רומנטיות וכולן מאופיינות בעוצמה רבה של אנרגיה חיובית ומגמה למצוא את הצד היפה של הבית. יש משהו אנושי וסימפטי בבחירת מקטע של צילום המגלה נוכחות והתייחסות לתופעות הניבטות מחלון הבית שממול. בין הרצון והשאיפה המתמדת להציץ ולגלות מה מסתתר 
בתוככי הבית ממול יש גם אינפורמציה לא ברורה, מופשטת וחידתית במידה מסוימת אשר הצופה יכול להביא בעצמו את התשובה הנראית לו.
צילומיה של שפרה לויתן מזמינים את הצופה לסיור עירוני בלב הכרך ומזמנים אותו לחוות מראות ידועים ומוכרים בשפה חדשה, השתקפויות היוצרות נופים המקבלים "עיוות אמנותי" – מעין קימוט מלאכותי, שיוצרת המצלמה – והוא המעניק לדימוי החדש את ייחודו. הקו והאיכות האסתטית נשמרים לכל אורך העבודות וגם הם יוצרים לעיתים פער דרמטי בין המצוי והקיים בחיים לנראה בצילום. אך העניין האמיתי היה ונשאר האפקט מבחירת המקטע המטופל של שפרה לויתן. התערוכה מציגה סדרה של עבודות דומות ומשלימות האחת את רעותה. הנוף האורבני המתגלה כאן מאופיין ביופי עצור ובתאווה לראות מה קורה בגבהים. יש בהתבוננות בעבודותיה של שפרה לויתן מעין ריחוף לרגע מהחיים, מעוף לעולמות מנותקים מההוויה הריאלית, לגימה מיין טוב שתמיד נעים לשוב ולטעום ממנו, לנצח נרגיש שאנו כולנו חלק מאותו נוף.
.jpg)
