מאחורי הקלעים של תוכנית הריאליטי "הישרדות"

13 חודשי הפקה, 50 טון ציוד, 5,000 שעות חומרי גלם הם חלק מהמספרים האסטרונומים של העונה השלישית ב"הישרדות הפיליפינים" גרגורי בקרמן המפיק הראשי מספר

"באפריל 2007 פנו אלינו מערוץ 10 לאחר שקיבלו את הזכויות להפקת התוכנית "הישרדות" מהחברה האנגלית, וביקשו לבדוק אם אנו יכולים להרים את הפרויקט", מספר גרגורי בקרמן, המפיק הראשי של תוכנית "הישרדות", והמפיק של חברת אבוט, רייפ המאירי הפקות שקבלו את פרויקט. באותה תקופה החברה כבר הפיקה תוכניות ריאליטי כגון: "רצים לדירה", שבאותה תקופה היה הפרויקט הריאליטי הגדול ביותר ועוד. "לאחר בחינה של הפרויקט ראינו שמדובר בפרויקט מאתגר" מספר גרגורי "והשבנו בחיוב". כ-9 חודשים לאחר מכן עלתה התוכנית הראשונה לאוויר.

קיימים הבדלים משמעותיים בין שתי העונות הראשונות לעונה הנוכחית והתוצאות נראות על המסך. בעונה הראשונה לא "התאבדנו" כמו בעונה הנוכחית, בעונה הראשונה גיששנו יותר ובפועל מי שהקים את המשימות ונתן לנו את כל השירותים הלוגיסטיים הייתה חברה ארגנטינאית,שהפיקה כבר למעלה מ-20 עונות של תוכנית "הישרדות" במדינות שונות בעולם. "היה לנו הלם תרבות מרמת ההפקה" מספר גרגורי "בתור מפיק שהפיק כבר בכל מקומות בעולם מארה"ב, תאילנד ואירופה המזרחית ועוד לא פגשתי כזו רמה נמוכה של הפקה" הסטנדרטים שלנו היו הרבה יותר גבוהים מהסטנדרטים של החברה הארגנטינאית, אשר שירתה כל מיני מדינות במזרח אירופה וחשבה שהסטנדרטים שלנו זהים לשלהם בעונה הראשונה השתמשנו במערכות שסופקו על ידי החברה הארגנטינאית בנוסף להפקה של המשימות. בעונה הראשונה הבאנו את אנשי התוכן, את צלמי הריאליטי וכל האנשים שיש להם קשר לשפה, תחקירנים וכדומה כל צוות הארט, צוות הטכנאים, צלמי משימות והבמאי קיבלנו מהחברה הארגנטינאית.

העונה הראשונה הייתה מאד קשה. המילה השגורה הייתה "יהיה בסדר" והדבר בא לידי ביטוי באופי המשימות, אופי תפיסת העולם ואפילו בחפיפניקיות המאופיינת בדרום אמריקה. ולמרות זאת "שרדנו" את העונה שהייתה מוצלחת מאד ואין לי ספק שזה שינה את פני הטלוויזיה בארץ.

מהעונה הראשונה למדנו הרבה ולא היה לנו ספק כי שיטת ההפקה צריכה להשתפר בצורה משמעותית. בעונה השנייה כבר ידענו היכן החולשות שלנו והגענו עם צוות ישראלי הרבה יותר גדול, שכלל את כל מנהלי הקבוצות: ארט, משימות וצילום וכך מולאו כל החללים שלא קיבלנו בעונה הראשונה מהחברה הארגנטינאית או שהאיכות לא הייתה לשביעות רצוננו, התוצאה שהעונה השנייה מבחינת ההפקה הייתה הרבה יותר חלקה.

החברה הארגנטינאית הביאה את כל הצוות הטכני, בנתה את המשימות, נתנה את כל השירותים הלוגיסטיים ושכרה את העובדים המקומיים, למרות השיפור המשמעותי. במבט לאחור על העונה השנייה, ולקראת העונה השלישית, ראינו כי למעשה היו פונקציות מקבילות, מה שגרם למתחים לא נחוצים וויכוחים אין סופים על מה שהחברה הארגנטינאית התחייבה לבצע ומה שביצעה בפועל ועוד.

ההכנות לעונה השלישית החלו בספטמבר 2008, כאשר נסעתי לבדוק אתר חדש, ראיתי עשרות אתרים, מקומות אקזוטיים, עם אופי כזה או אחר. לבחירת אתר של תוכנית כמו הישרדות יש לקחת בחשבון לא מעט מרכיבים:המיקום חייב להיות מרוחק, בודד ולא מיושב, חייבים לבחון את תתי אתרים הקשורים למשחק, מקום של השבטים, מיקום המשימות, דו קרב מועצת השבטוכן את המיקום של הצוותים שחייב להיות מקום מרכזי ונגיש, שיקולים כמו גאות ושפל חייבים לבוא לידי ביטוי על מנת שנוכל להגיע לאתרים בכל עת וכן לבחון את מזג האוויר שהוא מתאים לתקופה שרצינו לצלם. בעונה השלישית אנחנו מפיקים בפועל כמו ההפקה המבוצעת בארה"ב. בשלב זה עשינו כבר מה שחשבנו שזה נכון, לאחר ניסיון של שתי עונות והתוצאה מדהימה. המקום עוצר נשימה, כל כך פראי ומשלב ירק, הרים ומים, מזג האוויר הינו בעייתי באזורים אלו מצד אחד חם עד כדי שלא ניתן להוציא את האף מהצל וכמה שעות לאחר מכן יורד מבול,שגם הוא לא מאפשר יציאה ממקומות מסתור.

עקב העובדה שאנו אחראים על כל ההפקה, הבאנו את כל הציוד הטכני מישראל; כל המצלמות, מוניטורים, מקליטים ועוד, רכשנו את כל הסירות, (כל התחבורה נעשית בים רק דלק לסירות היה 80,000 ליטר) בנינו מחסנים, חדר אוכל, מטבח, מועדון עם משחקי וידאו, הקמנו צלחת לוויינית לצרכי תקשורת לארץ, טלוויזיות בחדרים, בנינו מזח על מנת לאפשר עגינה ותנועה של סירות, כל הציוד הטכני בתחום אודיו וידאו ששכרנו מחברת אוטופיה והטסנו למעלה מ3 טון ציוד.

באתר החדש היה כפר נופש קטן שהוסב לצרכי הצוותים וחדר האוכל שהיה הוסב לחדר ציוד. צריך להבין שבכפר כמעט ולא היה כלום, אפילו אספקת חשמל לא הייתה. שכרנו גנראטורים ממנילה על מנת לאפשר חשמל לכל המבנים שנבנו לצורך הפרויקט,וכמובן גם לסטים של התאורה שגם הם הושכרו ממנילה ועוד.

ההקמה של האתר שהתבצעה במשך חודשיים הייתה בתקופת המונסונים הגשם שירד היה בין מבול (כמו מתחת לצינור מים) לבין גשם חזק שאנחנו מכירים מהארץ, במשך חודשיים לא הייתה אפילו דקה של שמש, דבר זה הביא את הצוותים הישראלים למורל נמוך והייתי צריך להוציא אותם לאתרים אחרים על מנת שיראו קצת שמש ויחזרו עם אנרגיות חיוביות.

באתר בחו"ל עבדו כ-500 עובדים, כשמתוכם 140 ישראלים ועוד 80 מקומיים שנתנו מענה מקצועי כגון נגרים שעובדים באתרי סרטים, אנשי ארט, תאורנים ובנוסף עוד כ300 עובדים מקומיים שאת חלקם הכשרנו כגון עוזרי צלם, נהגי סירות, סבלים, טבחים, מלצרים ועוד.

כאשר נמצאים במקום כזה יש לקחת בחשבון כל דבר, לדוגמא בתחום הרפואה לפני שיצאנו נעזרנו עם מלר"מ (מכון לבדיקות רפואיות מיוחדות) באיכילוב על מנת לדעת איזה חיסונים צריך, איזה מחלות יש באזור,משום שכל שריטה קלה יכולהלהזדהם בגלל תנאי השטח ויש צורך באמצעים לטיפול בשטח כולל פינוי מוטס. בנוסף יש לבדוק איך מביאים כזו כמות של ציוד,לשמחתי, זו מדינה מהעולם השלישי ויש פתרונות שונים לפתור בעיות אלו.

בעיה נוספת שיש צורך לקחת בחשבון הינה השתלבות עם מדינות בעלות תרבויות שונות משלנו. לפני הנסיעה הפיליפינים היו מבחינתי "עובדים זרים", אך דיי מהר התאהבתי במדינה ובתושבים, זוהי ארץ נהדרת ואנשים מקסימים, ואת זה אני לא מסוגל לומר על אתרים הישרדות קודמים. הפיליפינים מאוד חרוצים ושקטים. כשמבקשים משהו פעם אחת הם מבצעים זאת על הדרך הטובה ביותר, וזאת לעומת ניסיון העבר עם האוכלוסייה הדרום אמריקאית כאשר נאלצנו לבקש 7 פעמים משהו וגם אז זה היה מבוצע לא לשביעות רצוננו.

נוצרו חבריות עם המקומיים, חפי בוהם, מנהלת ארט, הייתה ממוקמת באחד הכפרים ואנו תרמנו צבע על מנת לצבוע את בית הספר המקומי, היה ממש טקס עם סיום הצביעה שכל הכפר הגיע.

באחת הפעמים רצינו לצלם בשדה אורז. חשוב לציין ש95% מהתושבים הינם קתולים אדוקים שאבותיהם היו עובדי אלילים, בעל השדה ביקש מאיתנו שלא נבקש את השדה כי הוא מפחד מאל האורז. ההפקה הייתה מוקד עליה של ילדי הכפר שחיו באזור ולא ראו זרים.

איני יכול לומר אם הפרויקט עלה יותר הפעם, אבל אין ספק שההפקה בחו"ל עלתה לנו יותר. על מנת לעשות את הפרויקט ברמות הנדרשות ובתקציב הנתון, שילבנו שתי ארצות נוספות כשאנו נותנים להן את השירותים.

גם כאן למדנו מהניסיון של שתי העונות הראשונות. למשל, אחד הדברים המורכבים ביותר בהפקה הטכנית הוא צילום המשימות, כאשר משימה גדולה יכולה לקחת עד 6 שעות. בעונה הראשונה שעבדנו עם החברה הארגנטינאית ארץ אחת צלמה בבוקר והארץ השנייה צלמה אחר הצהרים, ולאחר שלא הסכמנו לעבוד בלחץ ברמה כזו, בעונה השנייה הצילומים של כל ארץ היו ביום נפרד. ואילו בעונה השלישית שאנחנו הפקנו את הכל הפרדנו לחלוטין בעונות וכל ארץ מצלמת בתקופה אחרת. אנו צלמנו בין פברואר לאפריל ולאחר מכן הארץ הבאה צילמה.

המצלמות והציוד האלקטרוני לא מיועדים לעבוד בתנאים קיצוניים ולכן החזקה של הציוד היא קריטית, על מנת לתת את התמיכה הנכונה לציוד היה צורך לבנות מעבדה שכללה טכנאים, ציוד מדידה וחלפים. כל לילה כל הציוד עבר טיפול והכינו אותו ליום למחרת לעבודה בתנאי המשוגעים הקיימים באיים גשם, מים, שמש, לחות גבוהה, חול, רוחות.

ההפקה מאד מורכבת. יש להניע 140 אנשים למרחק של 16,000 קילומטר. בשלב הראשון מגיע צוות ההקמה של המתחם, לאחר כחודש או חודש וחצי מגיע צוות הארט ולאחר מכן הצוות הטכני ובסוף צוותי התוכן שמגיעים עם המתמודדים. חשוב לציין כי המתמודדים לא יודעים אחד על השני עד שהם נפגשים במקום, על כן יש צורך לפצל את הטיסות שלהם, זאת בנוסף לעובדה שכל אחד מהם מגיע עם אנשי הפקה נוספים. כך שלמעשה אין כמעט כלי תחבורה שאינו מעורב בהפקה : החל ממטוסים, הליקופטרים, ג'יפים, אוטובוסים, סירות וכיו"ב.

העבודה מאד קשה בתנאים קשים ואנו מקפידים על ימי עבודה מסודרים. חלק מהצוות נשאר שם במשך כל התקופה (מעל ארבעה חודשים), כאשר רוב האנשים המשתתפים בהפקה אינם נשואים, אלא אנשים צעירים עם שאיפות להיות חלק בהפקה ברמה זו. עליי לומר שהפקה כזו היא מרתקת. מנהלי ההפקה שהזמן שלהם יותר קצר זוכים לקבל גיחות או מאפשרים למשפחות להצטרף אליהם, שזה כולל איתן אבוט או את גיא מאירי הבעלים של החברה, מפיק, צלם ראשי, סאונד ראשי, במאי ואני.

זוהי הפקה הכוללת אחריות מאד גדולה, צילומים מורכבים, צוותים גדולים, כאשר כל ההפקה מבוטחת על כל דבר, רופא ישראלי צמוד לפרויקט 24 שעות ונוכח בכל המשימות יחד עם רופא נוסף מקומי. כל המתחרים נבדקים לפני כל משימה על ידי הרופאים וכאשר המתחרים נמצאים במחנה נמצא איתם רק צלם ופרמדיק.

על מנת לעמוד בתקציב העצום של הפרויקט (תקציב תוכנית הישרדות בארה"ב הינו 26 מליון דולר לעונה) אנחנו מיצרים 40 פרקים לעומת 13 פרקים של תוכנית האמריקאית, דבר זה גורר עומס גדול על צוותי התכנים. בנוסף לשתי המשימות יש עוד מספר גדול של אייטמים בכל פרק, דבר שלא קיים בתוכנית האמריקאית, שאורכה 42 דקות לעומת 65 דקות של התוכנית שלנו. זאת האפשרות שהיחידה שלנו על מנת להתאים את רמות התקציב הישראליות ולאפשר הפקה באיכות שלא נופלת מהרמה האמריקאית.

כך שבפועל מחיר הדקה נמוך יותר באופן משמעותי. בעיה שקיימת בפוסט היא שיש צורך בכמות גדולה של תכנים וזמן מוקצב, ועל מנת להיענות לדרישה זו יש בפועל 15 חדרי עריכה העובדים במקביל.

"אני מאד נהנה לעשות את הישרדות", מסכם גרוגרי בקרמן מפיק התוכנית, "שאני אצא לגמלאות אני אהיה סקוטר של אתרים, אבל חשוב לציין כי רמת האיכות הגבוהה של התוכנית היא חלק מהיותנו משפחה, אחת צוות אחד. עידו בן בסט העורך בפועל של התוכנית מלווה אותי עוד מהעונה הראשונה של רצים לדירה, אירית רום מפיקת צילומים שהצטרפה אלינו בעונה השלישית וכבר מבצעת הפקות נוספות איתנו ואת מי שהישרדות לא הייתה הישרדות, האחת שכולם מפחדים מימנה, עוזרת הבמאי שולי קלדרון.

לכתבות נוספות: