מאחורי הקלעים של הצילום בשטח בתוכנית הריאליטי "הישרדות"

למעלה מ 20 מצלמות בצילום משימות, צילום בתנאי מזג האוויר קשים, שילוב של מצלמות שונות כולל מצלמות לצילום מתחת למים וכל זאת על מנת לענות לדרישות המורכבות של ההפקה, יוחאי עצמון מנהל הצילומים מספר

"בשונה משתי העונות בראשונות הייתה לי אפשרות לקבוע את סוג המצלמות והמצלמים", מספר יוחאי עצמון, מנהל הצילומים. "בשתי הפעמים הראשונות סוג הציוד נכפה עלינו ולא אהבתי את הציוד בגלל גודלו ומשקלו, בעונה השלישית בחרנו בשלושה סוגי מצלמות שונות: המצלמה הראשונה של חברת פנסוניק מסוג AG-DVX100 (חמש עשרה מצלמות וחמש מצלמות נוספות לגיבוי) הפועלת כמצלמת ריאליטי והתוצאה הייתה ממש טובה, לא היו כמעט תקלות, לא היו Dropout (נקודות לבנות המופיעות על התמונה). בעונה הזו המצלמות עבדו בצורה מושלמת,

אחד הדברים המעניינים שלמדתי בעונה זו היא העובדה שלא הכל תרגילים מסחרים יצרניות המצלמות מקפידות לציין כי עדיף לצלם בקלטות של אותה חברה. בעונה זו השתמשנו רק בקלטות של פנסוניק, ומדובר באלפי קלטות, והתוצאה הייתה ממש טובה. וכאשר עבדנו עם קלטות אחרות היו מלא Dropout. למצלמות היו חצובות מונופד (רגל אחת).

המצלמות למשימות היו DSR-450 (שמונה מצלמות ו2 מצלמות גיבוי) של חברת Sony עם עדשות שונות, 18, 20 ו-21 יחד עם חצובות זכלר מדגם 20 ומצלמות כף יד (8 מצלמות) הכוללת מתאמים לזוויות רחבות לצילום בזוויות ייחודיות ללא צלם.

בפועל הייתה חלוקה ברורה: כל מה שצולם באיים – ריאליטי (כל המקומות למעט משימות ומועצת שבט) בוצע במצלמות DVX והם היו מצלמים את המתחרים בחיי היום יום, את אירועי הריאליטי צילמו בין מצלמה אחת לארבע.

במשימות היינו בונים 2 אוהלי בקרה האוהל הראשון היה מיועד לוידיאו והאוהל השני היה מיועד לסאונד. מצלמות DSR היו המצלמות המובילות של המשימות והם היו המצלמות שנצפו באוהל הבקרה, מצלמות DVX היו מגיעות יחד עם המתחרים בנוסף לתגבורים. בכל צילומי המשימות כל שמונת מצלמות DSR השתתפו כאשר שבע מתוכן היו מצלמות את המתחרים ומצלמה אחת צילמה את המנחה בהתאם למשימה, בהתאם לדרישות היינו משלבים מנוף באורך של 11 או 9 מטר לצרכי צילום. מצלמות DVX הוסיפו את המימד של הצילום בתנועה ואפשרו לדלג ממקום למקום.

תכני התוכנית חייבו צילום מתמשך ולא ניתן היה לעצור את הצילום או לעשות טייק נוסף. כך שהכל צולם ברצף ואין מקום לשיפור או חזרה, ולכן היה צורך בהרבה מצלמות שיצלמו במקסימום זוו יות את המתחרים. מצלמות DVX גם שימשו לתגבור כאשר היו תחרויות ארוכות ומצלמות DSRהיו עוברות מנקודה אחת לשנייה או כאשר היו מזיזים את המנוף.

בפועל לכל מצלמה היה תפקיד; מצלמה 4 לדוגמא צילמה תמיד את המנחה ומצלמה 3 צילמה תמיד תמונה רחבה, הכל בהתאם לתכנון. בפועל במשימות גדולות צלמנו עם למעלה מ-20 מצלמות במקביל. בנוסף היו עוד שתי מצלמות המיועדות לצילום מתחת למים עם מארזים מיוחדים של חברת Amphibico.

ההחלטה על כמות המצלמות שיפעלו במשימות הייתה לפי הנושא. היו משימות גדולות ומשימות קטנות ודו קרב. בדו קרב היו מצלמות שלוש מצלמות DSR עם עוד 4 מצלמות כף יד. על מנת למתקן את מצלמות כף היד השתמשתי באביזרים לתליה של תאורה ועל מנת לאפשר זויות מיוחדות.

לפני כל העונה ולפני כל משימה עוברים יחד, אנשי תוכן ואנשי ארט וקובעים את מיקום המשימות ומתאמים ציפיות. את המשימות בוחרים אנשי התוכן בהתייעצות איתי ועם אנשי ארט, כאשר חשוב לציין כי אי המשימות לא היה אותו אי בו המתחרים שהו, כך שלא היו כל מגבלות של זמן או מיקום בזמן ההכנה של המשימות על ידי המתמודדים

חלק מהמשימות בנויות מראש ומוסתרות וחלק אנו בונים לפני המשימה עצמה, ולאחר מכן אני עורך שרטוט (שמושמד בסוף המשימה) של מיקום המצלמות, כולל המיקום של פיגומים כדי ליצור זוויות מעניינות ונכונות לצילום. הפיגומים היו בגבהים שונים כאשר בחלק העליון של הפיגום שילבנו מצלמה או מצלמות שיצלמו במספר זוויות שונה. הפיגום הגבוה ביותר היה בגובה של 7 מטר לצילום ולתאורה בנינו פיגום של תאורה לגובה של 13 מטר.

צילום מועצת שבט היה מורכב לא פחות. בפועל הקמנו אולפן בתוך הג'ונגל ומועצת השבט מצולמת על ידי שבע מצלמות, מצלמת מנחה ועוד שש מצלמות כולל מצלמת מנוף.

בצילומי המועצה נתקלתי בבעיה שהתאורה השתנתה כל העת. לא הבנתי מדוע היו מצבים שלפתע אין אור באחת הנקודות כשלפני יומיים היה שם אור, ועם הזמן למדתי שהג'ונגל ממשיך לצמוח כל העת וכאשר אנו מפעילים פנסים הצמחים נמשכים לאור כך שלפתעהופיעו ענפים בין הפנס לבין נושאי הצילום. דבר נוסף שלמדתי הוא אורך החיים של הג'לטינים, מה שמספיק לשנים בארץ מספיק לצילום אחד בג'ונגל משום שעקב הלחות הגבוהה והחום, ג'לטין כחול הופך לצהוב ובפועל נאלצנו להחליף בכל מועצה את כל הג'לטינים.

אחת הבעיות שהייתה לי בעונה הקודמת היא העשן השחור ממדורת השבט המבוססת על גז, שבעטיה היינו צריכים לצלם דרך מסך עשן. לאחר בחינה של הנושא הסתבר שהבעיה נוצרה מחוסר חמצן וכאשר אין מספיק חמצן לא כל הגז נשרף ונוצר עשן שחור. כאשר הגענו לעונה הנוכחית הביאו לי איש פעלולים מקומי דני בום בום שעבד גם ב"אפוקליפסה עכשיו". לבקשתי שתהיה מדורת שבט ללא עשן ענה שקיים פתרון אבל יש צורך במכשיר גדול מיוחד הקיים בארה"ב. כמובן שלהביא את המכשיר לא היה אפשרי אולם לאחר יומיים הוא חזר עם פתרון מאולתר: שילוב צינור של קומפרסור לתוך צינור הגז שהזרים חמצן ביחד עם הגז והבעיה נפתרה.

כדי לשמור על המצלמות בתנאים הקיצוניים הקיימים עטפנו אותן לחלוטין עם ניילון אטום ומעל שק ומה שנשאר בחוץ זה רק העדשה. צוות צילום מורכב משלושה אנשים: הצלם, הבחור שסוחב את החצובה ואביזרים נוספים ובחור נוסף שמחזיק שמשיה מעל המצלמה להגנה מפני גשם ושמש.

בעונה זו שינינו את שיטת הצילום של צילומי הלילה. בעונה השנייה עבדנו עם עששיות הפועלות על גז, הנורות היו נעזרות בגרב והיו כל העת בעיות עם המיכל או עם הגרב ובנוסף התוצאה נראתה לא טוב. על כן בעונה השלישית עבדנו עם תאורת LEDו זה עבד בכל התנאים; גשם, רוחות ועוד.

התקלה המשמעותית ביותר שהייתה בעת הצילומים התרחשה כאשר שכחתי לחזק את המצלמה והמצלמה נפלה ביחד איתי, למרות זאת המצלמה צילמה את הקטע תוך כדי הנפילה ו"צנחה" לתוך הבוץ והושבתה, אבל הצילום קיים וזה מה שחשוב.

לאחר הצילומים החומר הולך לצפייה בארבע עמדות שהוקמו בשטח. אנו מבצעים לוגים בסיסי שמוזן בשלב מאוחר יותר במערכות הפוסט בארץ. בבדיקה זו מוודאים שכל החומר תקין. גם עם הצילום לא תקין לא ניתן לבצע חזרה על צילומים אבל זה חשוב לצוותי התוכן שלוקחים זאת החשבון. לאחר מכן אנו שולחים את חומר הגלם לארץ כשכל פרק בנפרד על כל מיקרה של אסון.

אני חייב לציין את הצוות הטכני שהיה של חברת "אוטופיה", ששלטו בתחזוקה של הציוד. כל המצלמות בסוף כל יום נכנסו למעבדה ועברו טיפול וכיול מלא של הציוד. בחוץ הייתה שככה לטיפול ראשוני עם אוויר וניקוי ולאחר מכן הציוד היה נכנס למעבדה לטיפול מקיף בכל יום.

במהלך הניסיון שלנו מהעונות הקודמות, למדנו שאסור שהמצלמות יהיו בחדר ממוזג מדי כי ברגע שהן יוצאות לשטח לאחר מכן לחום שהיה לפעמים עד 40 מעלות עם 80-100 אחוזי לחות, נוצר אובך על העדשות, דבר שלא מאפשר לנו לצלם. כך שבפועל היינו צריכים לאזן את הטמפרטורה כשבוע.

באתר הצילום חשים את הלחות עולה מהקרקע, ואין אוויר, ועל מנת שיהיה נוח לעבוד, היינו חייבים לעבוד עם ביגוד מבוסס ניילון. הצלם אמנם מזיע אבל לא נרטב גם אם נכנסים למים וכאשר יוצאים מיד מתייבשים ואפשר להמשיך לעבוד וכלביגוד אחד לא היה מאפשר עבודה נוחה.

"בשונה מצילום רגיל", מספר גרגורי, "מה שנראה הינו הפריים במצלמה בהפקת ראליטי אנחנו צריכים להקפיד גם על מה שמאחורי המצלמה וזאת על מנת לא לנתק את המשתתפים מהמיקום ומהזמן. הצוות צריך להיות אינו נראה ולצורך זה צריך לדאוג כל הזמן ל360 מעלות. לצלמים יש את עשרת הדברות: אסור לדבר, אסור לאכול, אסור לשתות או לעשן, אסור להרכיב משקפיים, אסור לענוד שעון ועוד".

לכתבות נוספות: