בשנה האחרונה חזרנו לראות מגמה חזקה של "רטרו" בקולנוע, אבל הסרט September 5 (העוסק בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972) לוקח את זה צעד אחד קדימה.
האתגר הגדול ביותר של צלם הקולנוע מרקוס פורדרר היה דווקא "ללכלך" את התמונה. בסרטו החדש, העוקב אחר צוות שידור שמדווח בזמן אמת על משבר בני הערובה במינכן, המטרה הייתה ליצור חוויה שמרגישה כמו שידור חדשות אותנטי מאותה תקופה.
חברת RED פרסמה הרצאה של הצלם מרקוס פורדרר (Markus Förderer, ASC, BVK) בכנס Camerimage 2025, בה הוא מסביר איך מייצרים אסתטיקה של שנות ה-70 בעידן הדיגיטלי, בלי שזה ייראה כמו "פילטר אינסטגרם" זול.
עבודה עם עדשות ישנות:
בהרצאה הוא מספר שהשתמש בעדשות מסוג Zoomar משנות ה-70 ובעדשות אנמורפיות מסוג Apollo שעברו כוונון מיוחד. הוא פירק חלק מהעדשות באופן ידני והוסיף טביעות אצבע וזוהמה מלאכותית על האלמנטים הפנימיים של העדשה. המטרה הייתה ליצור טקסטורות ייחודיות ושבירת אור (Flare) שלא ניתן להשיג באמצעות פילטרים חיצוניים רגילים, מה שמעניק לתמונה מראה אורגני ובלתי צפוי.
תאורה:
כדי לייצר אווירה מתוחה וקלסטרופובית בתוך חדר החדשות, פורדרר נמנע מתאורת חלונות מסורתית. במקום זאת, הוא החביא צינורות LED מאחורי וילונות.
הוא תכנת את הנורות כך שיצרו אפקט של הבהוב קל, המדמה את המראה של נורות פלורסנט ישנות וזולות. התוצאה היא תמונה שמרגישה "לא נוחה" ומגבירה את המתח המובנה בסיפור.
בזמן הצילום עם מצלמות RED הצוות מצא דרך יצירתית "להרוס" את האיכות לטובת האמנות:
- צילום מסכים: חלק מהחומרים הוקרנו על מסכי טלוויזיה אנלוגיים ישנים וצולמו מחדש מהמסך. זה העניק לחומרים מראה גרעיני, דהוי ואותנטי של שידורי ארכיון.
- רגישות גבוהה: פורדרר בחר לצלם ב-1600ASA כדי "לאפות" את הרעש הדיגיטלי לתוך הקובץ המקורי, במקום להוסיף אותו רק בשלב הפוסט
מיניאטורות במקום CGI
בניגוד למגמה של שימוש מסיבי באפקטים ממוחשבים, עבור סצנות הלילה המורכבות השתמש פורדרר במיניאטורות ובהדפסים פיזיים. היתרון? שהבמאי והשחקנים יכלו לראות את המראה הסופי בזמן אמת על הסט, והתאורה הגיבה לאובייקטים בצורה פיזיקלית מדויקת שקשה מאוד לשחזר במחשב.
הסרט צולם בפילם ובמצלמות דיגיטליות, בפילם צולם עם מצלמת Arriflex 416 ב16 מ"מ, ובדיגיטל צולם עם מצלמות V-RAPTOR 8K VV בפורמט REDcode RAW.
הטריילר של הסרט
