משימת Artemis II של נאס"א (NASA) היא לא רק צעד היסטורי בדרך להנחתת אדם על הירח לראשונה מזה חמישה עשורים; היא מהווה גם את אחד האתגרים המורכבים בתחום הצילום, עם שילוב מעניין של למעלה מ-30 מצלמות; מצילום פילם, ציוד ישן ושילוב של טכנולוגיות הקצה של המאה ה-21.
הפרט המפתיע ביותר במערך הצילום הוא השימוש במצלמת פילם 65 מ"מ מסוג IMAX MSM 9802. בעולם שנשלט על ידי חיישנים דיגיטליים ברזולוציית 12k, נאס"א ובמאי קולנוע בחרו דווקא בפורמט האנלוגי הרחב.
האיכות הוויזואלית הבלתי מתפשרת והיכולת של פילם לשמר טווח דינמי ופרטים שחיישנים דיגיטליים עדיין נאבקים לשחזר בתנאי התאורה הקיצוניים של החלל העמוק. המצלמה הותאמה במיוחד למשימה, כאשר עדשות ניקון (Nikon) קלאסיות הוסבו לשימוש על גוף ה-IMAX כדי לחסוך במשקל ולהבטיח חדות מקסימלית. האתגר הלוגיסטי כאן הוא עצום: בניגוד לקבצים דיגיטליים, את סרטי הצילום הפיזיים יש להחזיר לכדור הארץ בבטחה בתוך קפסולת ה"אוריון" (Orion) דרך חום המילוט באטמוספירה והנחיתה בים.
בנוסף למצלמת IMEX שולבו מצלמות דיגיטליות
- V-Raptor 8K VV של RED – מצלמת הקולנוע נבחרה בזכות החיישן הענק (VistaVision) והיכולת לצלם בקצבי צילום גבוהים באיכות 8k. המצלמה מציעה טווח דינמי של מעל 17 עצירות, קריטי לצילום הניגודיות הבלתי אפשרית שבין השחור המוחלט של החלל לבין פני הירח הבוהקים.
- מצלמות נוספות Z9 וD5 של ניקון – האסטרונאוטים מצוידים במצלמות לתיעוד יומיומי ומחקר מדעי. ה-Z9, מביאה איתה את יתרון החיישן המהיר ללא תריס מכני – מה שמצמצם תקלות בתנאי קרינה גבוהה.
- ארבע מצלמות HERO 4 של GoPro (מצלמה משנת 2014) הותקנו על כנפי הלוחות הסולאריים של החללית הסיבה לבחירה שהיא כבר עברה "תיקוף חלל" (Space Validation) מלא. היא עמידה לקרינה ולוואקום בצורה מוכחת, ואף צילמה את ליקוי החמה המפורסם מהצד הרחוק של הירח בחשיפה ארוכה.
- בתוך החללית נעשה שימוש ב-HERO 11 Black ומצלמת 360 GoPRO MAX לצילומי 360 מעלות המאפשרים לקהל בבית "לשוטט" בתוך החללית.
- בנוסף, בתוך החללית פוזרו מצלמות Micro Studio של BlackMagic. הן מספקות את השידור החי באיכות 4k לכדור הארץ, בזכות גודלן המזערי והתאמתן לעדשות MFT.
- לשיגור עצמו נבחרו מצלמות Lumix GH5 של פנסוניק, כ-14 במספר לצילום מרחוק בזכות יכולתן לעמוד ברעידות קרקע קשות מבלי להפסיק להקליט.
- טלפונים – איפון 17 פרו | מקס משמשים את האסטרונאוטים לצילומים אישיים מהירים ותקשורת עם הבית.
צילום בחלל הוא לא רק עניין של "כוונו וצלמו". הציוד נדרש לעבור התאמות קפדניות:
מיגון קרינה: חלקיקים טעונים בחלל העמוק יכולים לגרום ל"פיקסלים שרופים" בחיישנים דיגיטליים ולערפול (Fogging) של פילם. המצלמות ממוקמות באזורים מוגנים יחסית בקפסולה, וחלקן עטופות בחומרים בולעי קרינה.- ניהול תרמי: בוואקום של החלל, חום לא מתפזר באמצעות אוויר. מצלמות כמו RED, שמייצרות חום רב, דורשות פתרונות קירור פסיביים מורכבים כדי לא להישרף תוך דקות.
- תקשורת אופטית: לראשונה, נאס"א בוחנת מערכת תקשורת מבוססת לייזר שתאפשר העברת וידאו ברוחב פס גבוה בהרבה מגלי רדיו, מה שיאפשר להזרים "יומנים יומיים" (Dailies) באיכות גבוהה לכדור הארץ כמעט בזמן אמת.
למרות שבחלל החיצון אין קול, בתוך קפסולת האוריון האקוסטיקה היא מרכיב קריטי. נאס"א משתמשת במערכות אינטרקום מתקדמות של חברות כמו ClearCom ו-RTS, יחד עם מיקרופונים של Shure שהותאמו לעבודה בסביבה רועשת (רעשי רקע של מערכות החיים). איכות האודיו ב-Artemis II שופרה משמעותית כדי לאפשר לא רק תקשורת מבצעית, אלא גם הקלטות באיכות שידור לפודקאסטים וסרטים תיעודיים שיופקו מהמשימה.
תמונות ווידאו: NASA
