העונה השלישית של חתונה ממבט ראשון, בהפקת “גיל הפקות“, הייתה הצלחה גדולה. גם הטוענות האחרון לכתר הרייטינג כמו “האח הגדול” ו”הישרדות” נשארו הרחק מאחור. זו הייתה העונה עם כמות הפרקים הגדולה ביותר (28) שנאלצה להתמודד עם הקושי של משבר הקורונה. פגשתי את עופר דורי, מנהל הצילומים של העונה, לשיחה על מאחורי הקלעים של העונה המדוברת.

עופר דורי

 “כשהגעתי למשרדי גיל הפקות כדי לפגוש את ענת סטלינסקי שערכה וביימה את העונה השלישית נדהמתי לראות את “בורד” שעליו יש סקיצה בסיסית של הפרויקט “חתונה ממבט ראשון”. אחרי מבט חטוף כבר הבנתי שבשלושת חודשים הקרובים אהיה שקוע כולי ב”מפלצת” המדהימה הזו.”

איך דמיינת את הפרויקט בעיני רוחך?

“אחד הדברים שבלטו לי כשצפיתי בתוכניות שהפיקו בעולם, היא שעשו תוכניות טלוויזיה, ולא תוכנית דוקו כפי שאני דמיינתי. זה בא לידי ביטוי בכך שהם צלמו בצורה שזורה (Interlaced) ואנחנו צלמנו ללא שזירה (progressive), עם אופטיקה איכותית, עומק שדה קטן, זוויות לא שגרתיות, ליצירת תחושה של צילום דוקו קולנועי, לברוח מהרגשה של כתבת חדשות ממראה טלוויזיוני.”

איך מתחילים?

“אנחנו מתחילים לעבוד כחודש וחצי לפני תחילת הצילומים בפועל, בשלב זה זהותם של הזוגות עדיין לא ידועה לנו במלואה. לא היה לי ספק שאצטרך להקדיש את כל כולי, בפרויקט ישנם הרבה מאוד פרטים קטנים היוצרים את המכלול והשאיפה היא לבנות מנגנון שייתן מענה לכל סיטואציה, ולא רק מבחינה טכנית. בהפקות ישראליות זה חובה, המשתנים רבים והתקציב, בסופו של דבר, מאוד נמוך. כל עוד אתה לא מייעד את ההפקה לנטפליקס או להפצה בינלאומית, אתה מתחרה על 200 אלף בתי אב דוברי עברית לערוץ מסוים, ואלו כל הלקוחות שלך. מזה גם נגזר התקציב.

“לכן התקציבים הם שמינית מתקציב של תוכנית בחו”ל. לא רק ראליטי, גם ז’אנרים אחרים. אנחנו למדנו כיצד לקחת 100 דולר ולהפוך אותם בנראות ל1,000 דולר.

“ההתחלה הייתה מאד ברורה. הפורמט מגיע מדנמרק ואיתו אנחנו מקבלים את ה”תנ”ך”, ספר החוקים והכללים של התוכנית אליהם אנחנו חייבים לציית. בשלב הזה אנחנו צריכים לעשות “גיור”, אנחנו יודעים לקחת פורמט מהפן הטכני ולשדרג אותו תוך הפחתת עליות באמצעות שילוב של החוצפה הישראלית .”

תהליך ההתאמה

“התוכנית בנויה ממבדקים אליהם מגיעים מועמדים שעברו סינון מחולק ליום בנים ויום בנות, וכן צילומי אווירה. במבדקים אלו עוברים את השלב הביולוגי והכימי והתאמות שונות על סמך העדפות שלנו כבני אדם –  צורה, גובה, שמע… אלמנטים שונים שלאחר מכן יהוו תפקיד מהותי בתוכן.

“לאחר שלב המבדקים אנו עוברים לשלב ההודעה לזוגות. בשלב זה ישנו סט המומחים. בכל עונה נבחר לוקיישן אחר שצריך להתאפיין כקלאסי, זה המקום בו המומחים עושים את ההתאמות. השנה החלפנו את השולחן שעליו הניחו המומחים את התמונות למסך מגע עליו הזיזו המומחים את התמונות בזמן שמצלמת עלית מצלמת את הזזתן. חשוב לדעת כי המומחים מקבלים עמדות זהב, הם אינם יכולים לנוע לאן שהם רוצים, הם נמצאים סביב השולחן ולאחר מכן יש פינה המיועדת לשיחה ביניהם. הכול מתוכנן לפרטי פרטים, לא משאירים שום דבר ל”יהיה בסדר” או “נסתדר”.

לאחר ביצוע הסיורים לאיתור הלוקיישנים (סיור למבדקים, סיור לקליניקה, מקום למומחים) אני מכין סקיצות עם תוכנת sketchup ושילוב עם פוטושופ (לצורכי הוספת רקעים) הכוללות זוויות צילום של מיקומי המצלמות, מיקום ראשי ומיקום משני. כולם מקבלים את התכנון וכך כל אנשי הסט יודעים לדבר באותה שפה.

בחירת לוקיישנים

אתרי הצילום שנבחרו הם מקומות אמיתיים ולא סט צילומים. התוכנית שואפת להיות תוכנית דוקו, ולא תוכנית טלוויזיה, זוהי הנחת העבודה ואנחנו מנקים כל דבר שמריח מסטריליות יתר. יש מקומות בפורמט שהם סטריליים, הזמן ידוע, למשל בפרק שבו המומחים דברו וניתחו את הזוגות. לכן חשובה לנו התחושה של המיקום, צריך מקום שיש לו קשר לחוץ, להרים, סט באולפן גדול עם חלונות, ולדמות זאת עם תפאורה ותאורה כרוך בתקציבים שאין להפקה.”

החתונות

“השלב הבא הוא לאתר את מיקומי החתונות. השאיפה שלנו היא שנוכל לערוך שתי חתונות באותו מיקום כאשר מבחינת הצופה זה יראה שונה. לדוגמה, באמצעות חתונה בחוץ וחתונה באולם. שיקול זה נובע גם מחסכון וגם כמובן על מנת לייעל את ההפקה היות שכל הציוד כבר נמצא באתר וחוסך שינוע, הרכבה ועוד. כמובן גם כאן אנחנו מכינים לנו גיבוי של אתרי חתונות וגם כאן יש תכנון עם סקיצות של מיקומים כולל התחשבות בנושא האור, החתונה מתבצעות באור אחרון.

כוח האדם

“לאחר הסיורים מגיע אחד החלקים החשובים ביותר בעיניי – ציוות של כוח האדם. צריך להבין שכוח האדם כאן הוא ייחודי. זה לא מספיק להיות צלם דוקו מעולה, יש להיות צלם עם מחשבה מחוץ לקופסה ולצלם יש עוד תפקידים שבמצב רגיל הוא לא עושה.

“בפועל יש לכל זוג צלם קבוע בנוסף לעוד צלמים כדי לתת מענה לאירועים כמו חתונות, סך הכול יש כ-13 צלמים, בנוסף לצלם לכל זוג יש עוד שני אנשי צוות, הבמאי ועוזר הפקה. מבחינתי הם גיבורים, כל אחד עושה עוד ארבעה תפקידים וזה לא פשוט. חשוב לנו להיות צוות קטן על מנת לשמור על האינטימיות כמה שניתן.

“אחד הדגשים בתוכניות מסוג זה הוא הסאונד שלדעתי מביא את התוכן, בריאלטי אני מקפיד שכל הצלמים יהיו עם אוזניות. הרבה דברים ידועים כמו המיקום, אבל בדינמיקה הכול יכול להשתנות ולא ניתן לבצע צילום חוזר.”

בניית שפה

“לאחר הציוות אנחנו נפגשים עם כל הצלמים, הבמאים ומפיקי הזוגות, ואני וענת סטלינסקי, עורכת התוכן הראשית, משתפים את המבט הצילומי של התוכנית. למרות שהמצגת היא סופר טכנית, שקופית הפתיחה היא “התוכן הוא המלך”. גם אם האור אינו מגיע בזווית המסוימת שתוכננה או הכלה נפלה למים אני איתה, לא משנה מה, לא משנה אם יש סאונד או אין סאונד, אם אני עם העדשה הנכונה או לא, לא משחזרים כלום.

המצגת מסבירה איך אנחנו מייצרים תעודות זהות, את מיקום הצלמים, האם אנחנו קרובים או רחוקים (בצילום אני לא יושב קרוב אליהם, אני מציץ על הזוג אבל גם לא רחוק מדי, יושבים במרחק של 2.5 מטר), זווית הצילום, החשיבות של החלק הקדמי של הצילום, המטרה היא לתת לתוכן לעבוד. בקשה נוספת הייתה לא לבצע זום, זו בקשה לא פשוטה לצלמי דוקו, לצלם כמו עם עדשת פריים, אם אתה מצלם עם אורך מוקד של 35 מ”מ תישאר בה ללא שינוי. הסברתי לצלמים שהם לא מצלמים את הפרק הצלם מצלם סיטואציות שיחתכו עם עוד המון דברים. לתת את הכבוד לחלק שמצולם. או כמו שענת אמרה “אני לא רוצה לראות צידוד כלפי מטה”, לחשוב יותר קולנוע.

“וכך נוצרה שפה. עוד אלמנט שהוספנו היה צילום עילי שנתן תחושה של מבט מעל הממקם את הצופה ונותן לו להיות הזבוב על הקיר. או אפילו בזמן הראיונות האישיים, הנשים מביטות שמאל ימין למצלמה ובעוד שהגברים ימין שמאל ועד לרמת הלוגו, צריך לשמור שהלוגו יופיע כאן וצריך לשמור לא למקם ראש של אחד המשתתפים. בשלב זה יש גם החלפת רעיונות ועוד.

ביקשתי מהצלמים להיות אמיצים, לחשוב מחוץ לקופסה. מיכאל דל, צלם מדהים בעיניי, אומן, מצלם את אחת הכלות שהיא מודיעה שהיא מתחתנת. כל הצילום בוצע דרך חלון מבחוץ, צילום אחד, באורך של דקה ומשהו היא עומדת, חצי לא רואים אותה והזוג ששומע את הבשורה עומד מולה ומשהו בדבר הזה היה כל כך מקסים ואמיץ וזה קורה המון בעונה. לאחר שלב זה אני לוקח כל צלם ובמאי בנפרד עם ענת ואנחנו מבצעים את הצילומים הראשונים של תעודת הזהות שלה, הייתה לה שפה משלה.”

מחוברים

כחלק מהתוכנית ישנם מצבים שזוגות מצלמים את עצמם. אנחנו קראנו לזה “סטייל מחוברים”, וזה צריך להיראות כך, כל הזוגות עברו הדרכה בסיסית כמו לא לצלם מול מקור אור חזק, זוויות צילום, לבוש, ולאחר הצילום העצמי לצלם את מה שאתה רואה על מנת לקבל עוד חומרים לפוסט. כך נוכל לקבץ 40 דקות שהזוג דיבר למספר דקות והם עשו זאת נהדר. הצופה הישראלי התרגל למראה הזה.”

תעודת הזהות

השנה הלכנו על קונספט שהיה מבוסס על הסרט “כשהארי פגש את סאלי”, חלון מפוצל שהקומפוזיציה מאחדת או מפצלת. על מנת להעביר את הנושא בחנתי והצגתי לצלמים כמות גדולה של חומרים עם מסכים מפוצלים וזה קורה לך מול העיניים, דלתות נפתחות – היא נכנסת והוא יוצא, הוא גומר להכין פסטה והוא מגיש ומישהי לוקחת ושמה על השולחן. וכך יצרנו שפה לתעודת זהות בלבד. השנה זה הגיע עד חו”ל, הייתי בקשר עם צלם מפלורידה שצלם את רוני לפי תדרוך שלי בסקייפ (זום לא היה פופולרי אז) וזה עבד.

“אם אנשים חושבים שיש כאן צלם אחד, הצלחתי גם בבחירה של הצלמים וגם בבניה ובהוראות הצילום. במצב זה יש את צילומי החובה. אותה בחורה עומדת בחלון עם גודל עדשה ידוע, פותחת את החלון מימין לשמאל והוא פותח את הארון מצד שמאל לימין. אין שום דבר ספונטני.”

המעורבות שלך ב”מפלצת”

“כצלם ראשי הלחץ העיקרי הוא בהתחלה, איתור אתרים, בניית השפה, ההכשרה, חתונות ולאחר מכן אני משחרר את הצלמים לעבודה. כמובן שאני מלווה את הצילומים כל הזמן, בגלל שיטת העבודה לא פעם יש לצלם איזשהו רעיון לצלם בצורה שונה כמו לצאת לגלישה, אז חושבים ביחד על הפתרון הנכון תוך שמירה על השפה. כל חומר גלם של ראיון חייב לעבור אישור שלי ושל העורכת, כמובן שקיימים סטים עם מספר גדול של משתתפים כמו מפגש הזוגות שאז כל הצוות משתתף.”

 סוף השבוע המשותף

“כל שנה מפגש הזוגות מתקיים במקום אחר. השנה בחרנו בצפת. יוצא צוות שלושה שבועות לפני המפגש, בוחן את המתחם ומגדר אותו. אנחנו צריכים ליצור עולם שמתנהל בלי הפרעה, אבל על מנת ליצור עולם מצולם אני לא יכול להכין את כל המלון לצילומים ואני גם לא יכול להנחות את המשתתפים באמצע ויכוח שלא ילכו לפה אלא לשם. בעוד שהבעיה של המצלמות הינה משנית במקרה כזה, הבעיה העיקרית היא של ג’רארד אלוש, מנהל הסאונד של התוכנית. לא ניתן לבנות מערך סאונד כשכל המלון וכל התדרים של המיקרופונים זמינים בכל מקום. לכן אנחנו מגדרים את המקום וכך נדוג את התוכן לא באוקיינוס אלא בגיגית. בתוך הגיגית יהיה מענה לסאונד, תאורה ואפילו כיצד להסתיר צלמים במגוון טכניקות הסתרה. כמות העציצים שאני חייתי בעונה הזו גרמה לי היום לזהות כמות היסטרית של צמחים. הצלמים היו מאחורי עציצים, מאחורי חלונות, מוסתרים בבמבוקים וכל דבר אחר שצריך על מנת להפיק את התמונה הטובה ביותר. כל זה נקבע מראש בסיור המקדים. אנחנו צריכים למקם צלם אז צריך לראות איך מארגנים לו חביות להסתתר מאחוריהן או פודיומים ועוד.”

היו שינויים משמעותיים?

“בחלק האחרון של התוכנית נפלה עלינו הקורונה והיא שינתה את לוחות הזמנים ואת האתרים בהמון יצירתיות ובמחויבות לתהליך האמיתי, לדוגמה שינינו אתרי צילום לצילומים ביתיים.”

ספר על הציוד בו השתמשתם

צלם הזוג: ניר ממן

“כשאני מבין שהתקציב שואף לאפס אני קובע מספר עוגנים שאני לא מוכן לרדת מהם, לשמור על אופטיקה אפילו על חשבון המצלמה עצמה. המצלמה עצמה צריכה להיות מצלמה מקצועית ולא מצלמה ביתית משודרגת, למעט צילום “מחוברים”.

צריך לוודא שהגדרות המצלמות מאפשרות חיבור של עדשות 70-200 מ”מ. המטרה הייתה להעביר הרגשה של צילום דוקו, מראה מוקפד, לא שטוח, עומק שדה קטן. כדי לשמור על חזון הדוקו כל הסדרה צולמה עם PXW-FS7 ו-PXW-FS5 של סוני. לא השתמשנו בקידוד האיכותי ביותר בשביל לשמור על נפחים הגיוניים. העדשות היו של חברת קנון. עדשת הדוקו המועדפת על כל הצלמים בארץ 24-105 מ”מ עדשה מיוצבת עם speedbooster שמקטינה את אורך המוקד אבל מאפשרת מפתח של 2.8F במקום 4F.

“צלמי הזוגות צלמו עם FS5 ושאר הצילומים בוצעו עם FS7. בצילומי החתונה הייתה לנו מצלמת רחף ביחד עם עדשת פוג’י ממונעת. בנוסף, המצלמה שצילמה מעל הייתה PXW-Z90 גם היא של סוני והזוגות הצטיידו במצלמתGoPro  מדגם HERO8 BLACK ששימשו לצילומי האקסטרים בנוסף הייתה מצלמת 4k קטנה לצילומים עצמאיים של חברת פנסוניק מדגם HC-VX981K, במצלמה זו צילמנו גם בתוך הרכב.

הצילומים בתוך הרכבים וגם הצילומים של הזוגות בעצמם צולמו בשלוש מצלמות FS5, GoPRO, המצלמה הקטנה, ערכת תאורה בסיסית, שכללה שילוב של פנסי לד עם פנסי עדשה לפי הצורך.”

פורמטים?

“אנחנו בעולם של rec709 (מרחב צבע), כל החומרים צולמו ב 1080p-למעט מספר צילומים שצולמו ב-4k, כשרצינו לתת אפשרות לביצוע זום בפוסט בכמה חתונות. הסיבה העיקרית של שימוש בפורמט 1080p נובעת משני גורמים עיקריים. הראשון הוא שבמדינת ישראל איכות השידור המרבית היא 1080 ובפועל עדיין החלק הארי הוא 720p, וכמות חומרי הגלם היא עצומה. לא רצינו להכביד על כל תהליך העבודה, במיוחד כשאין זמן לכמות שעות הON LINE. הצילום בוצע ב-Slog3.”

תהליך המדיה

“לאחראי ההפקה הייתה קופסת כרטיסי זיכרון לכל יום שהיה מנהל מעקב מדויק על כל כרטיס, בנוסף לדף ידני שבו היה מציין את נושא התוכן (לדוגמה, ביקור בבית ההורים), בסיס הזמן שנבחר לעבודה היה זמן רץ ולא בסיס זמן המבוסס על מחולל הזמן של המצלמה. בחירה זו אפשרה לנו לנהל את החומרים בצורה נכונה יותר, כשהבמאי היה רואה שזוג החזיק ידיים לראשונה, לדוגמה, הוא היה מסתכל על השעון ורושם זאת על הדף וכך היה ניתן לאתר את החומרים שצורה קלה בפוסט. הדוח היה מגיע לאחראית על המדיה, היא הייתה מקבלת את כל הכרטיסים. בסוף היום אצל גליה אזולאי היו עמדות, כל אחת בצבע אחר, הצוות היה מגיע והייתה לו פינה עם הצבע, לדוגמה, הצבע הירוק היה מגיע לפינה הירוקה עם כרטיסי זיכרון בצבע ירוק, נותן קופסה עם הכרטיסים ומקבל קופסה עם כרטיסים נקיים ומפורמטים.”

מה לגבי התאורה?

“בנוסף לסטים הניידים של התאורה שהיו לזוגות, היינו צריכים ליצור תאורה במקומות נוספים, למשל בקליניקה. גם שם עלה שוב נושא התקציב, לכן לא שכרנו ציוד תאורה. מכיוון שאנו השתמשו בקליניקה למשך חודשיים, אז רכשנו תאורה לא קלאסית של וידאו, אבל על ידי בחירה של גופי תאורה נכונים וצבע נכון, ובניית השילוב שלהם במרחב כולל אור נופל ואור חוזר, יצרנו מרחב צילום עם מערכת תאורה ממש אוטומטית. מגיע זוג, המפיק מרים כפתור, וכל מערכת התאורה דולקת לצילום, כולל פנסים על הרקעים, קירות פנים דקורטיביים, נדלקים אורות הפנים. השתמשנו בהרבה בדים כדי למנוע אור שטיפה על הקירות. בפועל זה נראה כאילו שמנו KINO או פלקון. אחד הדברים שקבענו הוא שאין אוריינטציה של יום או לילה, בכוונה הלכנו על מראה נטרלי, בשעה 8 בבוקר או 8 בלילה הצילום זהה. כל הסדרה צולמה בטמפרטורת 4500 קלווין ומראה אחד (לוח צבע אחד).”

מבחינתך, מה האתגר הגדול ביותר בצילום פרויקט שכזה?

“התמודדות המורכבת ביותר בארץ היא ההתמודדות עם התקציב, תוך שמירה על רמות איכות גבוהות ביותר, לכן מנהלי צילום יכלו לבצע את אותה עבודה בחו”ל אבל מנהל צילומים בחו”ל עם כל הצוות שמחבק אותו ומספר לא מבוטל של עוזרים וקצבי עבודה, לא יוכל להתמודד עם המשימות באותה צורה בארץ.”

צלם בתמונה הראשית: עידו וויס