סיון מגזניק במאי הקליפ, מספר על חווית הפקת התלת מימד הראשונה בארץ . "הטכנולוגיה משתלטת על התוכן".
הכל החל בפגישה של אנשי יחסי הציבור של יורוקום יבואנית פנסוניק בישראל ורונית ארבל, היחצ"נית של אייל גולן. בפגישה הוצעו לסיון מגזניק, הבעלים של חברת ההפקה סיון מגזניק הפקות , שמפיקה את צילומי ההופעות של האמנים הגדולים בארץ כמו: שלום חנוך, אייל גולן, דויד ברוזה, דודו אהרון ועוד, כמו כן, אמנים כמו לאונרד כהן (ההופעה באצטדיון ר"ג ששיר מתוכה פותח את הדי.וי.די החדש) וקליפים, להפיק ולביים את הקליפ של אייל גולן בתלת מימד. סיון, "חולה", טכנולוגיה הרים מיד את הכפפה וכך הפך להיות הבמאי של הקליפ התלת מימדי הראשון שהופק בארץ.
המטרה הייתה להכין קליפ של אייל גולן – הידוע כמאמץ טכנולוגיות אחרונות בכל התחומים – בטכנולוגיה החדשנית ביותר שקיימת כיום. בפגישה הראשונה נבחר השיר 'מי שמאמין לא מפחד'. אבל רונית וסיון העדיפו שלא ללכת לכיוון הדתי. לכן בפגישה הבאה נבחר נושא 'חילוני': כדורגל. התאחדות הכדורגל גוייסה לפרוייקט, בין השאר משום שראתה את היתרון הגדול שיש לצילום תלת מימדי בכדורגל. מגרש הכדורגל הוא שטוח ללא הפרעות דבר שמפשר לצופים לחוות את התלת מימד בצורה טובה ולראות את השחקנים במקומות שונים במרחב.
שילוב מימד נוסף משנה את כל תהליכי העבודה כבר מרמת התסריט. המשתנים הרבים והטכנולוגיה משפיעים על כל תהליכי העבודה, ולכן אין זה סתם צילום בדו-מימד, עם הוספת עוד היטל.
הפוקוס של התלת
"לאחר שנקבע שנושא הקליפ יהיה כדורגל, החלטתי שלפני שאני צולל לתוך הצילום, צריך ללמוד את הנושא", משחזר סיון. "אחרי פרק הלימוד, לקחתי מחברת אוטופיה את המצלמה התלת מימדית של פנסוניק – מדגם AG-3DA1 – לצילומי ניסיון. צילמתי מצבים שונים, בתנאי תאורה שונים. בתחילה לבד ואחר כך הצטרף אלי צלם ראשי בקליפ אלון אודלסמן.
"כבר בשלב הראשון הבנתי שמדובר במגוון מונחים חדשים, שכן אפילו הפוקוס בתלת מימד אינו אותו פוקוס שאני מכיר מצילומי דו מימד. כאשר מצלמים בדו מימד, עושים זאת בצמצם הפתוח ביותר ובעומק שדה קטן. התוצאה: מיקוד על נושא הצילום והרקע פחות חשוב. בתלת מימד הכל הפוך. בתמונה תלת מימדית גם האובייקט הקרוב והגם אובייקט המרוחק חייבים להיות בפוקוס. על מנת לקבל תוצאה תלת מימדית איכותית, חייבים לצלם בעומק שדה גדול ובצמצם מינימלי, וזה מחייב הרבה יותר תאורה.
%20(Custom).jpg)
"אחד ההבדלים המשמעותיים בין צילום דו לתלת – הוא מה שאני קורא 'הפוקוס של התלת'. מאחר שהעבודה היא עם מערכת סטריאוסקופית בשיטת ההתכנסות (convergence), אותה שיטה שבה צולם אווטאר – זה מחייב החלטה על מיקום העצמים במרחב בזמן הצילום (כמה נושא הצילום יבלוט מהמסך). הקביעה נעשית על ידי שינוי נקודת המפגש הדמיונית של שתי העדשות והוא מתבצע על ידי הצלם בהזזת זוויות העדשות במצלמה. שיטת ההתכנסות היא למעשה חיקוי של המציאות, שכן גם בחיי היום-יום כל מה שאנו רואים נמצא בפוקוס ואנו רק בוחרים במה להתמקד. זאת בשעה שבצילום דו מימדי, הבמאי מחליט עבורנו במה נתמקד וכל הרקע לא חד.
חשוב להבין שאנחנו מצלמים תלת מימד כמו שמצלמים קולנוע: מגדירים את התמונה ומצלמים, אין משחק של זום, אין שינוי מצב הפוקוס, מתכננים את השוט ומצלמים כמו בפילם. שיטת צילום זו מחייבת אותנו לכתיבת תסריט בצורה שונה מתסריטים דו מימדיים.
"צילום תלת מימדי הוא מורכב. כאשר אנו מזיזים את המצלמה (דבר שכיח בצילום דו מימדי) המרחק בין נושא הצילום למצלמה משתנה, ובמצב כזה אנו צריכים לשוב ולכייל את הפוקוס התלת מימדי (התכנסות). התלת מימד מבוסס על צילומים ארוכים, על מנת שהעין תוכל לראות את כל התמונה. אגב, בין הדברים שלמדתי: צילום דו מימדי שנראה פשוט ולא מעניין – יכול לתת אפקט מדהים בתלת.
"בצילום תלת מימדי יש לקחת בחשבון את נושא ההמשכיות גם בציר העומק, והמשמעות היא שבזמן צילום יש למקם את השחקנים או העצמים תמיד באותו יחס אחד לשני ובאותו עומק. שוט שיצולם לא באותו יחס, לא יאפשר עריכה נכונה בשלב מאוחר יותר. כאשר מצלמים בדו מימד, ניתן לזייף בקלות את היחס והצופה לא ירגיש זאת. בתלת מימד אין לנו את החופש הזה. המשמעות היא שהתכנון והביצוע חייבים להיות הרבה הרבה יותר מדויקים.
"כאשר כתבתי את התסריט, הטכנולוגיה 'הפריעה' לי, שכן בעת הכתיבה הייתי חייב להתחשב בתלת – ולא רק בתוכן. השאלה הנשאלת כאן היא: מה צריך להיות קודם למה – טכנולוגיית התלת מימד או התוכן. בדו מימד בעיה זו לא קיימת.
לבחון את התוצאות
%20(Custom).JPG)
"אחת הדוגמאות להשפעת הטכנולוגיה בקליפ של אייל גולן, הייתה קביעת מיקום צילום החולצות בחדר ההלבשה. הצילום כלל את חולצות הנבחרת שתלויות ומופרדות באמצעות חוצץ. מיקום הצילום נקבע בגלל הטכנולוגיה, כאשר אנו רואים את המעבר של החולצות ואת החוצצים בולטים, זה נראה מדהים. אבל האם זה משרת את הנושא התוכני? אני לא בטוח.
"דבר מעניין נוסף שהתלת מימד מייצר: כאשר תכננו שוט מסויים בתסריט והתחלנו לצלם, נוכחנו פתאום לראות שקיימים עצמים שגונבים את המבט של הצופה. זה יכול להיות נעל, או כדור שקופץ מהמסך. החופש שיש לצופה לבחון כל דבר בתמונה, מקשה את מיקוד התוכן ולא פעם מתברר ששוט שתוכנן בתלת מימד – נראה אחרת לחלוטין.
"דבר חישוב נוסף הוא: להכיר את הציוד ולבחון את התוצאות במציאות, ולא על הנייר. כך למדנו בניסיונות הראשונים שעם המצלמה מסויימת הזו תכנים תלת מימדים מוצגים בצורה הטובה ביותר אם הם מצולמים במרחק של בין 3 ל-
"יש תמיד לתת תשומת לב להמשכיות התלת מימדית ולבחינה של תוצאות הצילום. לכן, לפחות בהפקות הראשונות, חייב להיות על הסט מסך שמאפשר תצוגה תלת מימדית מידית. בקליפ השתמשנו במוניטור מיקצועי של פנסוניק, שמאפשר הזנה של שני ערוצים במקביל, ובאמצעות המשקפיים המקטבים בחנו כל העת את הצילומים. מסך ה-LCD במצלמה מאפשר צפייה בשני מצבים: אחד – תצוגה של עין אחת, כדי לקבוע את מסגרת התמונה אך ללא התייחסות למימד הנוסף. שנים – תצוגה ממצב MIX המציג על המסך את ה"דמות הבולטת" בפוקוס וכל שאר התמונה נראה עם סטייה. במקומות שלא ניתן היה לצלם ולהעזר במסך, השתמשנו בשיטה זו, שלאחר שמתרגלים היא יעילה ביותר.
.JPG)
"המצלמה הינה מצלמה קומפקטית ומאפשרת עבודה מהירה ונוחה ומפיקה איכות גובהה אם מכירים ומתייחסים למגבלות שלה, לעומתה שצילום תלת מימד עם RIG – כל שוט היה לוקח שעות. התפעול מצריך מספר אנשים לא קטן ומייקר מאד את ההפקה. חשוב לזכור כי מצלמה זו אינה מיועדת לצילומים דוקומנטריים, ולא ניתן לבצע תנועות או מעברים מהירים. העדשה הינה צרה יחסית (בשל ההתייחסות לשתי העיינים). אבל כשמגבלות אלו ברורות – ניתן 'לרמות' את המצלמה ולצלם גם קטעי דוקו.
"במה שנוגע לתאורה, הנוח ביותר הוא להשתמש בתאורת הצפה, שתאפשר צילום איכותי גם בצמצם סגור. אולם לדעתי תאורת הצפה אינה נכונה. כאשר צלמנו, למשל, את חדר ההלבשה – הארנו את החולצות כמו בתאורה דו מימדית. אבל בצילום תלת מימדי אנו צריכים, כאמור, לתת למצלמה לראות פרטים רבים יותר, על מנת ליצור את המימד הנוסף. לכן היינו צריכים להאיר גם את הדופן של החוצצים בין החולצות על מנת שהצל שמטיל הדופן – לא יהיה שחור 
מוחלט כך שהצופה יוכל לראות את המרקם ולהבין את המימד הנוסף. אין לפחד ממעבר לתאורה ממוקדת. זה מקפיץ את התמונה. אבל צריך לזכור שבצילומי תלת מימד פשוט חייבים לעלות את עוצמת האור, על מנת להתגבר על בעיית הצמצם הסגור.
"אם הצילום לתלת מימד שונה מצילום לדו מימד – הרי שהעריכה שונה עוד יותר. כאן ההבדלים באים לידי ביטוי הן ברמה הטכנית, הן ברמה התוכנית. לפני תחילת העריכה מכינים קבוצות של קליפים כשכל קבוצה כוללת את חומר הגלם של עין ימין ועין שמאל. את הקליפ של אייל גולן ערכנו ב-אולמן סרטים—על מערכת של AVID, כשעל ציר הזמן כל עין הייתה ערוץ. במשך כל תהליך העבודה היו שני הערוצים נעולים אחד לשני. מאחר שהמצלמה מצלמת קובץ לכל עין – אין בעיה לקבוע את הסינכרון המדוייק.
"כאשר משלבים קליפ נוסף ומעוניינים לבצע ביניהם מעברים או אפקטים, משלבים זוג ערוצים. למשל: בעין ימין יהיה ערוץ 2 ובעין שמאל יהיה ערוץ 5. כיום מאפשרות רוב מערכות העריכה מאפשרות עריכה בתכנים תלת מימדים, או תומכות בשיטה שאנו השתמשנו בה: הכפלת הערוצים או תצוגה של שתי תמונות על גבי המסך בערוץ אחד. בנוסף קיימים תוספים שונים 
שמאפשרים עריכה של תכנים המשולבים במערכות עריכה שונות.
"בגלל השימוש בתלת מימד שילבנו זוויות צילום מיוחדות, ואפקטים כבר בצילום עצמו" מספר סיון רציתי לבצע את אפקט "מטריקס" (בוצע במטריקס עם כמות גדולה של מצלמות סטילס), על מנת להקפיא את השחקנים כמו במטריקס ביצענו זאת הפוך, "הקפאתי" את השחקנים כולל את אייל וצלמתי את התנועה בתמונת "סטילס" עם חצובה "סגווי", בנוסף השתמשתי לצורך הנסיעה על הדשא של המגרש בסגווי מיוחד שמותאם לצילומים ששייך לצלם המוכשר עופר אלדובי, שברגע שהצעתי להשתמש בסגווי שלו, מיד נרתם ועזר מאוד.
הקצב של הקליפ
"אחת הסיבות שבגללה בחרתי בצילום בשיטה של ערוצים מקבילים, היא אפשרות השליטה הבלתי מוגבלת על כל המידע בכל עת, כך שניתן לבצע בצורה מדוייקת תיקוני צבע ועוד. כמו צילום תלת מימדי, גם בעריכה התלת מימדית יש לזכור שלא ניתן לבצע חיתוך בין קליפים כאשר אין המשכיות גם במימד הנוסף. חיתוך במרחב לא נכון – יובחן מיד על ידי הצופה ויראה מאד לא טבעי.
"בעיה זו מחריפה מאחר שעדיין אין מערכות שמאפשרות יצוא של שני ערוצים במקביל, על מנת להציג את התכנים התלת מימדים בזמן אמיתי. כדי לפתור בעייה זו עשינו יצוא לאפטר של הקטע שרצינו לבחון ובאפטר עשינו את העיבוד לצפייה במשקפי פילטר (עין אדומה ועין כחולה). האיכות לא הכי טובה והצבעים לא מתאימים אבל תוצאה זו מציגה את התלת בצורה נכונה. שיטת עבודה זו גוזלת זמן יקר ולכן על הקליפ של אייל עבדנו יותר משבועיים, לעומת שלושה ימים שנדרשים לקליפ בדו מימד.
"יש עוד הבדל משמעותי בין עריכת דו מימד לעריכה תלת מימד" הקצב של הקליפ. קליפ מוסיקה דרש קצב מהיר, אבל משום שהטכנולוגיה התלת ממדית התמונה מאד עשירה בפרטים ולצופה לוקח זמן להבין מה שקורא על המסך – חיתוכים מהירים כמו בדו מימד – לא נראים טוב בתלת מימד. על מנת לתת 'אקשן' בקליפ תלת מימדי, יש לעבוד על המימד הנוסף ולתת, למשל, לכדור לקפוץ מול הצופה – כאשר השוט עצמו ארוך ולא קצבי.
"בהפקה הנוכחית הוחלט ליצור שני קליפים שיאפשרו שיווק מקסימאלי ראשון בתלת מימד, ושני בדו מימד. אבל לצערנו, כאשר הפכנו את התלת לדו – הקצב נעלם. לכן ערכתי את הקליפ שוב לגירסת דו מימד, עם הקצבים הנכונים, למרות שזה לא תוקצב בהתחלה.
%20(Custom).jpg)
"עם תום העריכה, עשינו את היצוא האחרון לאפטר ובמקום לעבד את התוצאה לקובץ המשלב שני פילרים (כחול אדום) – עשינו עיבוד לאות סטראוסקופי. על מנת לצפות בקליפ על גבי מסך תלת מימד, יש צורך להמיר את המידע כדי לאפשר תצוגה תלת מימדית באמצעות ממשק HDMI (1.4) שיתחבר למסך, או מכלים שונים כגון DATATONE שמאפשרים פיצול של המידע הקיים לשני ערוצי תמונה וחיבור לשני מקרנים, או למקרן תלת מימדי.
בתחום הסאונד לא היתה לנו כל בעיה, משום שהקליפ לווה בשיר. אולם כאשר יש צורך לשלב סאונד הקפי – יהיו חייבים להתייחס שוב לעומק, והסאונד יהיה חייב לרוץ באותה מהירות של התמונה. לסיכום: היום, כשאני הולך ברחוב, אני מסתכל סביב ויודע איך להעביר את התחושה התלת מימדית לסרט. זהו עולם חדש ומרתק שאני שמח להיות חלק ממנו".
