תלת מימד הינה המילה החמה בשוק, ושתי התערוכות האחרונות בתעשייה הוכיחו זאת ללא ספק, כאשר מצד אחד בתחום המקצועי תערוכת IBC הציגה פתרונות בתלת מימד, החל ממצלמות בגרסאות אב טיפוס (סוני), מצלמות הנמכרות בשוק (פנסוניק), תהליכי עבודה בתלת מימד, מערכות עריכה בתלת מימד (Avid ו-אפל) ועוד, ובתחום הביתי תערוכת IFA הראתה כיצד כל חברה בשוק מבקשת לנגוס בתחום התלת מימד. כמעט כל החברות הרציניות הציגו טלוויזיות בתלת מימד, מערכות תצוגה תלת מימדיות, מערכות Blurey התומכות בתכנים תלת מימדים ואפילו מצלמות ביתיות כולל מצלמות כיס במחיר של פחות מ-200 דולר התומכות בתלת מימד.
במסגרת הכנס של חברת באנד, הנערך אחת לשנה, נפגשנו עם Fred Mayer, על מנת לשמוע מפי המקור על תהליך ההפקה התלת מימדית.
"המעבר לתלת מימד אינו הרמת מתג" אומר Fred Mayer – אחד ה-DP המובילים בתחום התלת מימד בהוליווד, המעורב בהפקות תלת מימד, כולל הסרט "אווטר" ועוד. "כדי להבין את הדברים להם זקוקים בתחום התלת מימד, יש להבין מהם הדברים המהותיים ביותר בתחום הצילום".
הנושא הראשון שהינו בפועל בסיס הצילום הינו האור – בעל ההשפעה הרבה ביותר בזמן הצילום. בעבר למדנו שבזמן הצילום קיימים שלושה מקורות אור (אור על נושא הצילום, אור בצדדים ואור ברקע). לאחרונה, כדי להיות אומנותיים יותר, לא מעט צלמים עובדים עם מקור תאורה אחד תוך חיקוי המציאות ולא לפי הספר (שלושה מקורות אור). במציאות יהיה לנו מקור אור אחד (חלון, דלת) וכיום לא מעט צלמים משתמשים רק במקור אור אחד על מנת לתת יותר דרמתיות לתמונה, וזאת במיוחד עקב העובדה שהטכנולוגיה הקיימת כיום מאפשרת לנו לראות פרטים שלא נראו בעבר באזורים שאינם מוארים.
הנושא השני הינו העדשה. במיוחד כשהדרישה היא לעבודה באיכות גבוהה (HD), הדבר הראשון שהאור פוגש הינו העדשה ולעדשה חלק מכריע בנושא האיכות והדיוק של התמונה, ובתחום תלת מימד על העדשות להיות זהות אחת לשנייה עם אפשרות ליצירת קובצי מידע על מצבי צילום מידע שאנו זקוקים לו בשלב הפוסט.
(1).jpg "מצלמת פנסוניק הנמכרת כיום")
הנושא השלישי הינם הפילטרים והמצלמה. גודל המצלמה ושיטת חיבור המצלמה חייבים להתאים לסביבת הצילום ולדרישות ההפקה. גודל המצלמה הינו קריטי ובמיוחד בתחום התלת מימד שהכל מוכפל לא כל מצלמה מתאימה לכל מיקום וצריך לקחת זאת בחשבון כבר בשלב הראשון, צילום בחדר בבית חולים לא יהיה זהה לצילום בתוך האמבולנס.
כדי לצלם צילום תלת מימדי יש צורך בשתי מערכות צילום (כל מערכת מדמה עין). כיום קיימות מצלמות כמו המצלמה של פנסוניק, שהיא מצלמה אחת אולם זהו רק מארז אחד, ובפועל יש שתי עדשות, שני שבבים ומקליטים על שני כרטיסים. קיימים פתרונות המאפשרים הקלטה של צילום תלת מימדי על אותו כרטיס אבל חייבים להקליט שני ערוצים על מנת לקבל תמונה תלת מימדית.
קיימות שתי שיטות של צילום תלת מימדי או הפקה תלת מימדית; הראשונה הינה צילום מקבילי שבו אנו מצלמים את נושא הצילום, כאשר העדשות ממוקמות במקביל ומקליטות את החומרים במקביל. שיטה זו מאפשרת לעורך הפוסט לשלוט בזמן הפוסט על מיקומם המדויק של נושאי הצילום במרחב. (כמה בולטים הם מהמסך)..jpg)
השיטה השנייה הינה צילום שנקרא Convergence. בשיטה זו קביעת מיקום הנושא במרחב נקבעת בעת הצילום וזו השיטה המועדפת. כדי לקבוע את המיקום של נושא הצילום, הצלם משנה את הזוויות של העדשות.
גיליתי שקיימים מומחים רבים בתחום ולא חסר גם ציוד, כך שכמות המידע בתחום זה היא אדירה. הדבר החשוב ביותר הוא לחוות את הציוד עוד לפני תחילת ההפקה. ועקב העובדה שמדובר במדיה חדשה יש לערב את כל צוות ההפקה ולא רק את הצלם, אלא גם את העורכים, התאורנים, אנשי האפקטים ועוד. הצלם חייב לבחון את הציוד בסביבה סטרילית ללא לחץ. לדעתי, מספיק לצלם במשך יומיים כדי להבין את המגבלות ואת היתרונות של מערכת הצילום, הכוללת את המצלמה ואת מגוון מתקני הצילום (rig). הבחינות חייבות להיות עם מסך תלת מימדי (לא לחסוך) על מנת לראות כיצד משפיעות החלטות הצלם על התוצאה הסופית בתלת מימד.
לאחר הצילום יש לבצע מספר ניסיונות גם בתחום העריכה וזאת כדי להבין שעריכה בתלת מימד ה
יא שונה מעריכה דו מימדית. בעריכה בתלת מימד נכנסים נושאים נוספים שיש לקחת בחשבון אחרת הדבר יפריע לצופה. השיתוף של כל הצוות הינו גורם מכריע בהפקות תלת מימדיות, במיוחד בשלב הנוכחי. אני מעריך שלאחר שהצוות יפיק מספר לא קטן של הפקות תלת מימדיות, המעורבות של כל הצוות יכולה לרדת.
מר Gerhard Baier, מנכ"ל באנד פרו אירופה, ציין, כי החברה מקיימת שלושה ימי סמינר למפעילים של ציוד תלת מימדי, דבר המספק לחניכים יתרון של כשישה חודשים על משתמשים לא מנוסים בזמן זה.
אחד הדברים הראשונים שיש לבחון בציוד הצילום הוא סוג המיתקון (rig) בו נעזרים. למעשה, אין מיתקון אחד שמתאים, יש מיתקון המיועד לצילומי ההליקופטר ומיתקון לצילום באולפן ומיתקון לצילום בתוך רכב וכיו"ב, כאשר לכל אחד יש את המגבלות והיתרונות שלו וצריך להתאים את המגבלות לכל יישום.
ניתן לצלם כל דבר בתלת מימד גם אם אין מיתקון יעודי לכך. לדוגמא הייתי מעורב בצילום תלת מימדי מהחלל כשכל מצלמה הייתה ממוקמת על לווין אחר. כך שצריך לזכור שהמיתקון צריך להתאים להפקה ולא לאנוס את הצילום כך שיתאים למיתקון.
אחד הדברים המאכזבים הינה העובדה שכולם רוצים סרט תלת מימדי והמשמעות היא כמות אדירה של הפקות תלת מימדיות לצערי באיכות נמוכה, דבר זה יפגע לאורך זמן באמון של הצופים בתכנים תלת מימדים.
פונקציה נוספת שצריך לבדוק בעת בחינת הציוד היא כיצד ניתן לשלוט על המצלמה, שכן בזמן צילום תלת מימדי קיימים מצבים בהם עד שישה אנשים צריכים להיות באזור המצלמה ולתפעל אותה, ואז יתכן מצב שהאדם החשוב ביותר, שצריך להיות ליד המצלמה, לא מגיע אליה. כדי לפתור בעיה זו יש כיום מגוון ציוד המאפשר שליטה מרחוק על המצלמה ואין צורך להיות צמודים למצלמה.
פונקציה נוספת חשובה שיש לבדוק בעת צפייה בצילומים הינה הבקרה בשטח, ולא רק של הבמאי וצוות הצילום, את התוצאות יש לצפות על גבי מסך גדול תלת מימדי עם משקפיים ולא להסתפק בצפייה בעין אחד ולומר שזה יהיה בתלת מימד, שכן עלינו לזכור שהמראה הינו שונה בתלת מימד. בפועל צריך תמיד לזכור כי יש לקרב את כל משתתפי ההפקה אחד לשני, הפוסט כבר לא יכול לחכות בצד עד גמר הצילומים הוא חייב להיות מעורב מהתחלה.
בהפקות כיום יש שלוש שאלות שנהוג לשאול: הראשונה היא הדרישות מהציוד (בדרך כלל דרישות מכסימליות) השנייה לוח הזמנים, כלומר שיהיה לוח הזמנים הקצר ביותר והשלישית היא המחיר, שיהיה הכי זול שאפשר, כמובן.
בתלת מימד הסיפור זהה רק התכנים משתנים. הדרישות מורכבות יותר וככל שיבצעו יותר שעורי בית בתכנון של ההפקה ובלימוד הציוד, הסרט בסופו של דבר יהיה מדויק ונכון יותר. לא כל סרט חייב להיות בתלת מימד, סרט עם עלילה טובה יכול להיות מצולם בדו מימד ולקבל את החשיפה הנכונה באותה מידה. אבל במידה ומחליטים על צילום סרט תלת מימדי יש לבצע הרבה יותר שעורי בית שחלקם כוללים ניסיונות עם הציוד המסוים שנבחר להשתלב בהפקה. בתחום לוחות הזמנים המצב לא יהיה שונה בהרבה. אם יבצעו את שעורי הבית לגבי הציוד ואם יהיה stroybord נכון, תלת מימדי, לוח הזמנים לא יהיה שונה מלוח זמנים של הפקה דו מימדית. הנושא האחרון חביב הינו התקציב. בתלת מימד התקציב הינו שונה באופן משמעותי. הסיבה הראשונה לכך היא שהצוות גדול יותר, המעורבות של הצוות היא בכל התהליך ולא רק בתחום ההתמחות של כל אחד בו, כך שעלות הצוות יקרה יותר, והסיבה השנייה היא כמות הציוד. משתמשים רבים חושבים שעל מנת לצלם סרט תלת מימדי יש צורך בציוד כפול מהפקת סרט דו מימדי, אולם אין זה מדויק ובפועל צריך פי שתיים וחצי יותר ציוד בגלל המורכבות של הצילום.
המעבר לפוסט תלת מימדי מצריך מידע נוסף מהשלב של הצילום, דבר שלא היה קיים בתחום הצילום הדו מימדי. המידע הנוסף יהיה לגבי האופן בו בוצע הצילום בפועל: זווית צילום, מפתח העדשה, אורך מוקד ועוד, נתונים אלו הינם קריטיים, כאשר אנו רוצים לשלב דמויות ממוחשבות לתוך הצילום ועלינו לספק את התחושה שהתנועה זהה, התאורה זהה ועוד.
כיום יש לא מעט הפקות תלת מימדיות העורכות את החומרים בדו מימד ורק לאחר מכן משלבות את "העין השנייה" ההופכות את התמונה לתלת מימד. אחת הסיבות לכך בדרך כלל היא משום שלא קיימות עדיין מערכות עריכה תלת מימדיות והסיבה השנייה היא ההנחה של העורך שכל מה שצולם כבר, בוצע נכון. שתי הסיבות הללו פשוט אינן נכונות. כיום יש מערכות עריכה שיאפשרו גם עריכה תלת מימדית. אמנם, לצערי, אין עדיין מספיק מערכות כאלה, אבל מערכות עריכה של Apple ושל Avid יאפשרו עריכה תלת מימדית בה עובדים עם קובץ אחד הכולל את שתי העיניים, כך שאין כל סיבה שלא לערוך במערכות תלת מימדיות. הסיבה השנייה לכך שחייבים לערוך במערכות תלת מימדיות היא העובדה שאם לא העורך לא ערך הרבה תכנים תלת מימדים, הוא יבצע טעויות רבות הקשורות רק לתחום התלת מימדי, שכן קיים מרחב נוסף שיש להתייחס אליו בתחום העריכה.
יש לציין כי קיימות לא מעט בעיות כאשר עורכים בתלת מימד. העורך חייב להתייחס למימד הנוסף הקיימם בתלת מימד. חיתוך בדו מימד נקבע בעיקר בהתאם לתוכן הסרט ובתלת מימד המימד של המיקום הינו קריטי, לדוגמא, לא ניתן לבצע חיתוך כאשר זוויות הצילום שונות או שעומק השדה שונה ללא התיחסות או שילוב של אפקט על מנת לפתור את המעבר. בנוסף בעוד שתמונה דו מימדית אינה שונה בצורה משמעותית בנושאים של בהיקות וצבע, הרי שבתמונה תלת מימדית קיים תחום גדול של צללים, בהיקות וצבע ואם חותכים בצורה לא נכונה, זה יפריע לצופה. דוגמא נוספת הינה מיקום הפעילות במרחב; כאשר חותכים בעריכה את הסרט והפעילות משנה את המיקום במרחב, העין של הצופה חייבת לשנות את המיקוד, ושינוי המיקוד של העין לא יכול להתבצע באותה מהירות בה אנו חותכים.
במערכות העריכה התלת מימדיות קיימים כלים המאפשרים טיפול בבעיות אלו כגון שינוי המיקוד, שינוי עומק השדה ועוד, אבל בסופו של דבר עורך דו מימד אינו יכול להיכנס לעבודה תלת מימדית ללא שעורי בית לא מעטים, הכוללים ניסיונות ובחינה והבנה של ההבדלים בין העולמות השונות וכל זאת לפני שהוא מתחיל את החיתוך הראשון בעריכה.
בפועל, כאמור, עדיף לעשות שעורי בית כמה שיותר עם הציוד שנשתמש בהפקה, החל מהמצלמות ועד למערכות העריכה. את השליטה בתלת מימד ומיקום של נושא הצילום במרחב עדיף לעשות ברמת הצילום. השימוש בצילום מקבילי שמאפשר לנו לשלוט בתלת מימד בפוסט מיועד למקרים בהם אנו מעוניינים לשלב דמויות נוספות כמו דמויות גראפיות או ביצוע אפקטים כמו זום לקטע וידאו על מנת לשנות את עומק השדה ועוד.
חשוב לזכור כי גם הצופים מסתכלים על הסרט התלת מימדי בצורה שונה. צופה מסתכל לא רק על מרכז התמונה אלא משוטט עם עיניו בתמונה ויש לתת מחשבה לכל פינה בצילום. גם תנועה תלת מימדית משפיעה על הרבה תכנים. לדוגמא אם נרצה להושיט יד קדימה ולהצביע לכיוון הצופים, כיצד התאורה תתנהג על גבי היד. בחינה של בעיות מסוג זה לא היו קיימות בתחום הדו מימד.
אני מאמין שסרטי האקשן יהיו הסרטים הראשונים שיובילו את תחום התלת מימד בתעשייה. וכך גם סרטי המשפחה במיוחד הסרטים המשולבים עם אנימציה. אני מאמין שהסרטים הדוקומנטאריים המביאים מידע על מקומות בעולם, שלא ניתן היה להראותם בדו מימד, יהוו נתח לא קטן מהפקות התלת מימד הראשונות. ערוץ כמו נשיונל גיאוגרפיק יכול להראות טוב מאד בתלת ממד וכמובן תעשיית הפורנו אשר משלבת כל טכנולוגיה חדשנית הקיימת בתחום וזה כמובן עוזר כשיש מספיק כסף להשקיע בחדשנות.
אני מציע, שלפני הכניסה לתחום התלת מימד חשוב לצפות קודם בתכני תלת מימד טובים. אחת הבעיות של התלת מימד הינה הכמות המועטה של התכנים האיכותיים. אמנם קיימים לא מעט תכנים תלת מימדיים אבל רובם עשויים באיכות גרועה, ולפני שנכנסים לתחום כדאי להבין מה היתרונות ומה החסרונות של תחום זה ומה ניתן להשיג מעולם התלת מימד.
אחת המגבלות של טכנולוגית התלת מימד היא המשקפיים. לי אישית אין כל בעיה בלהרכיב משקפיים כי יש לי משקפיים אולם בעיית המחיר הינה משמעותית. כאשר זוג משקפיים עולה 150-200 דולר הדבר הופך לבעייתי כאשר רוצים לרכוש משקפיי תלת מימד לכל המשפחה. נכון להיום קיימים שני סוגי משקפיים; הסוג הראשון הוא משקפיים מקטבים (כל עין בצבע אחר) והוא לא הפתרון הנכון מבחינת איכות, הסוג השני – משקפיים אקטיביות המאפשרים חסימה של העין, בצורה אלקטרונית הינם יקרים מדי. אני מאמין שפתרון כפי שמעבדות דולבי מציעים, הכוללים פילטרים, יכול להוות את הפתרון 
ובעתיד נראה עוד פתרונות המבוססים על טכנולוגיה זו.
מפיק הסרטים Joe Dante שהפיק לאחרונה את סרט האימה The Hole שצולם כולו בתלת מימד, אמר בראיון ל-HCC: "זוהי אומנות לצלם בתלת מימד, אומנות שלא משתמשים בחלק מהסרטים המוקרנים בתלת מימד. בפועל מרמים את הצופים בלי לעשות את העבודה ממש. יש צורה לצלם בתלת מימד כדי לאפשר צפייה מהנה, ואף אחד מהסרטים הללו לא מבוצע בצורה זו".
לטענתו הסיבה להמרת הסרטים לתלת מימד היא כלכלית בעיקרה, כלומר, הדבר נעשה על מנת לקחת את הכסף הנוסף מהאנשים, והתוצאה של המרות סרטים מדו מימד לתלת מימד הינה גרועה וההמרות הללו מקלקלות את החוויה של התלת מימד והמשתמשים לא ירצו יותר לצפות בתכנים תלת מימדים.
מאחורי הקלעים של The Hole
