לקראת הגמר – מאחורי הקלעים של "המשימה אמזונס"

שנה לאחר הצילומים תוכנית הראיליטי "המשימה אמזונס" עלתה לאוויר בקשת, פגשנו את האנשים מאחורי הקלעים של הפורמט שהומצא בארץ.

"בסיס הרעיון לקחת ישראלים ולבצע משחק באמזונס הגיעה מקשת", מספר איתן אבוט, המפיק והבעלים של "אבוט מאירי" השותפים לפורמט עם קשת, "לקחנו את הרעיון ובנינו את הפורמט. אמזונס הוא מקום אקזוטי, מסוכן, מסקרן. רק השם כבר מייצר את כל העניין מסביב לתוכנית, כל אחד רוצה להיות שם לראות את הטבע הפראי, בעלי החיים, הנהר, ורכיב חשוב מאוד שהכנסנו היה השבטים הילידיים המקומיים, מידע שלא קיים בפריים טיים בטלוויזיה. המשחק מבוסס על עבודה בצוות, על ה'ביחד', בשונה מ'הישרדות' שכל אחד רוצה להכשיל את האחר. בנוסף אין כאן הישרדות אישית, יש אוכל, מקום לישון. הקושי הוא המסע. כל יום המתחרים נעים בין 15 ל-20 ק"מ של הליכה בתוך בוץ, בגשם, בג'ונגל עם סכנות לא קטנות, וכמו המתחרים גם ההפקה נעה במסלול: הצלמים, עוזרי הצלמים, אנשי הסאונד, אנשי התוכן ועוד נעו ביחד עם המתחרים כולל כל הקשיים.

היו לנו שני אתגרים: הראשון לייצר פורמט. לא היה על מה להסתמך, שלא כמו בתוכניות אחרות (המרוץ למיליון, האח הגדול ועוד) אין תנ"ך (ספר הנחיות של הבעלים של הפורמט הקובע מה צריך לעשות ואיך לעשות זאת בכל מקום וזמן), והאתגר השני היה להגיע למקום מסוכן ולהפיק תוכנית מורכבת ללא פגיעות.

על מנת לבחון את המקום יצאתי פעמיים ללמוד את המקום. פגשנו את המקומיים, בחנו עם מי ניתן לעבוד ומה המשמעות של הלוגיסטיקה המורכבת של המשחק. שלושה חודשים לפני תחילת הצילומים התחלנו להקים את המשחק שכלל בניית תפאורה, בניית אתרי לינה, סגירה של כל נושא המזון, הלינה ועוד.

על מנת לתת מענה לוגיסטי הקמנו שתי אתרים לוגיסטיים: הראשונה במרכז המסלול, מקום מסודר יחסית שבו המעבדה הטכנית של אוטופיה, מרכז הגיבויים, מקום השינה של הצוותים, חדר האוכל ועוד. הנקודה השנייה היא הגברה, הרפסודה הפכו לכפר צף, שתי שורות של קרוונים שכללו מטבח, שלושה חדרי שינה, חדר רופא, מרפאה, שירותים, מקלחת, חדר אוכל, גנרטורים, מכל מים ענק ובנוסף היו שלושה חדרי עדויות (testimonials) שנאטמו לרעשים במידת האפשר."

צוות ההפקה מחליף משמרת

התנועה בין מרכז לוגיסטי הראשון לשני היה באמצעות סירות על סירה שני מנועים 240 כוח סוס כל אחד. צריך להבין שזה לא נהר שאנחנו מכירים, זה נהר ברוחב של 200 מטר, שיכול לעלות 4-3 מטרים בלילה. מסוכן לשוט בו, הרבה פסולת של יערות הגשם, גזעי עץ ענקיים טסים כמו סירות מרוץ על הנהר.

הדבר החשוב ביותר הוא הבטיחות במקום מסוג זה, ואיתן לא נתן למונח "יהיה בסדר" לנצח. במהלך כל הצילומים, למעלה מ-30 יום, היה איתן עם צוות ההפקה באמזונס מהבוקר (5:00) ועד לסיום ישיבת ההפקה (23:00). "היו לנו בעיות בריאותיות בהקמה של המשחק, אבל בגלל הדגש על הבטיחות זה כמעט לא היה במשחק עצמו." קיימים כללים שהשפיעו על ההפקה כגון חייבים לצאת מהג'ונגל כשעה לפני החשכה, באמזונס משמש לנתיב הברחות של קוק והמשטרה לא מאשרת שיט בלילות. קיימים לא מעט מצבים שבהם אתה מאבד את תחושת הזמן בג'ונגל בגלל העצים והצמחייה העבותה המכסים את השמים.

היינו צריכים להתמודד עם בעיות שליטה, מכשירי קשר בין הצוותים ובין אתרי הלוגיסטיקה לצורך זה הוקמו תחנות ממסר, ובזמן מסוימים כמו גשמים עזים היה צורך לתגבר לתחנות ממסר אנושית כולל גנרטורים על מנת שיהיה קשר בין המתחרים בג'ונגל למערכת הלוגיסטיקה מאחור.

"הצילומים היו מורכבים", מספר יוחאי עצמון, מנהל הצילומים של התוכנית אמזונס, "כמות השעות, אורך המסעות שהיה עלינו כאנשי צוות לעבור לא הקלו על העבודה. עבדנו בשתי משמרות: משמרת ראשונה משש בבוקר ועד שש בערב והשנייה משש בערב ועד שש בבוקר עם חפיפה של שעה. הצוות שהה באתר הלוגיסטי המרכזי והיה מגיע בבוקר או בערב, שיט שלקח בין 30 ל-45 דקות."

רוב הציוד הושכר מחברת אוטופיה, והיה מבוסס על שלוש משפחות של מצלמות: 7 מצלמות 2/3 אינץ' ( PMW-400 של סוני) ועוד 15 מצלמות 1/2 אינץ' (משפחת PXW), והקבוצה השלישית כללה 25 מצלמות אקשן (Hero 4 Black) של GoPro, עשרים יחידות נרכשו על ידנו וחמש יחידות נוספות שכרנו. למצלמות היה מגוון עדשות, מעדשות רחבות (4.5 ו-4.8 מ"מ) ועד עדשות טלה (22 מ"מ) ועדשות סטנדרטיות (18). מערכת הצילום כללה ערכת תאורה מבוססת לדים (רובם 209 וחלקם 312) וחצובה מקצועית תואמת למשקל המצלמה. הציוד נשלח עם הצוותים עצמם בליווי מסמכים מתאימים של משרד המסחר והתעשייה שהופקו על ידי אוטופיה, מה שאפשר כניסה ויציאה חלקות מבחינת המכס. אחת הבעיות שיש בהטסה של ציוד צילום היא נפח הסוללות שניתן לעלות למטוס בגלל מגבלות ביטחון. "על מנת לפתור זאת", מספר עמית מאוטופיה, "התחמשנו בסוללות מיוחדות swit שמתפרקות בזמן הטיסה וכך לא עוברות את הנפח המאושר. במרכז הלוגיסטי הוקמו מחסן ומעבדת תיקונים שכללו טכנאים של אוטופיה שטיפלו בציוד במשך כל התקופה. הטיפול בציוד היה כל העת. חצי מהציוד עבד וחצי מהציוד היה בטיפול. מעבדת התיקונים כללה ציוד גיבוי. הטיפול לא היה פשוט, לחות של 90% ומעלה, חום גבוה ובוץ שחדר לכל מקום", מספר עמית מאוטופיה.

מצלמות ה-2/3 אינץ' היו מיועדות לצילומים של הטקסים, התחרויות והמשחקים השונים בעוד שהמצלמות הקטנות נעו עם המתמודדים. בכל קבוצה היו שני צלמים: אחד הלך בראש והשני בסוף. למצלמות GoPro היה לנו צוות של אנשים שהיו ברשותם מגוון אביזרי מתקון, סולמות ועוד. המטרה של מצלמות האקשן הייתה להפיק זוויות צילום נוספות, בין אם זה היה בצמרת של עץ או בכל מקום לא שגרתי שלא היה ניתן לשלב שם מצלמה וצלם. בלילה בוצעו צילומי העדויות על גבי הרפסודה. בנוסף לצילומים של הקבוצות והמשחקים צוות נוסף צילם צילומי אווירה, שכללו צילומים של השבטים, צילומי טבע, בעלי חיים, צמחייה ועוד.

מיקי מלכה – קרונוס צילומי אוויר

ארבעה רחפנים (שניים לגיבוי) נתנו את המענה לצילומי גובה. הרחפנים והצוות היו של חברת קרונוס צילומי אוויר, "היו לנו 25 ק"ג ציוד, ארבעה רחפנים Phantom 2 של חברת DJI עם מצלמת GoPro מדגם  HERO 4 Blackהמצלמות עברו שינוי בעדשות על מנת לקבל תמונה ללא עיוות עין הדג הקיים במצלמות מסוג זה". מספר מיקי מלכה, "זו הייתה חוויה מרתקת ובלתי אפשרית. ביצענו 24 טיסות כל יום, לחות מטורפת, מפעיל אחד חטף קדחת הג'ונגל. צילמנו בגובה של 4,000 מטר, צילמנו בגשם, עשינו הכול על מנת להביא את הצילום הטוב ביותר שניתן בהתחשב בבטיחות של המשתתפים."

"החלטתי שאני צריך לצלם עץ בן 600 שנה בגובה של 120 מטר עם רחפן", מספר איתן צור הבמאי, "כדי למצוא את העץ הוביל אותנו סייר מקומי לעץ. לאחר שעה וחצי הליכה העץ נמצא. כבר לפני ההמראה נוכחנו לדעת שיש לנו בעיית מיסוך בגלל הענפים שלא אפשר לרחפן לראות את הלוויינים ולהיות נשלט GPS. הפתרון היה הטסה ידנית, וכצפוי בהטסה הראשונה הרחפן פוגע בענף וצולל 20 מטר. למרבה המזל מיקי משתלט על הרחפן ומנחית אותו בשלום. הטיסה השנייה הייתה כבר בלחץ של זמנים, היינו צריכים לעזוב את הג'ונגל בגלל רדת החשכה ומיקי גם לא התלהב מהטסה נוספת של הרחפן בצורה כזו. אני לא הסכמתי לוותר, במיוחד כיוון שבדרך לעץ פגשתי נמלי אש שעקצו אותי ולא התכוונתי שזה יהיה לשווא. לאחר לחץ מתון עלה הרחפן לאוויר והביא את התוצאה המבוקשת."

תום דוד, האיש האחראי על תהליך העבודה והקשר בין ההפקה לפוסט, מספר: "לא היה לנו ספק כי מדובר בתהליך עבודה שחייב להיות מדויק ומסודר מאוד. אם תהליך העבודה לא יהיה מסודר מבחינת כמות חומרי הגלם אנחנו פשוט נאבד, לכן נקבעו כללים ברורים מאוד לכל התהליך ולמערכת הגיבוי באמזונס.

הפורמט שנבחר היה HD שקודד ב-(XDCAM35 (1080i, למעט מצלמות ה-GoPro שלא ניתן לצלם בהן בשזירה אז צילמו ב-25p. לצורכי הצילומים רכשנו 1,000 כרטיסי SD בנפח של 64 ג'יגה של Lexar. על מנת לייעל את תהליך העבודה, בנינו כוורת שהייתה במרכז הלוגיסטי. כל תא בכוורת כלל את המצלמה ו-4 כרטיסי זיכרון.

ב-5:30 היו הצלמים אוספים את המצלמות והכרטיסים. לכל מצלמה היו אות לועזית, כולל מצלמות GoPro, וארבעה כרטיסים ריקים. הצלם היה מדביק מדבקה שכללה את אות המצלמה, תאריך ומספר כרטיס. בסוף היום היו הצלמים מחזירים את המצלמות לכוורת.

צוותי צילום בהפוגה

באחריות הצלמים היה לוודא שהגדרות המצלמות יהיו כאלה שמספרי הקליפים לא יתאפסו בסוף יום צילומים על מנת למנוע בעיות בפוסט. עם ההגעה של המצלמות לכוורת הייתה נציגת הפוסט בשטח מבצעת שני גיבויים למצלמות על שני כוננים קשיחים מהירים (esata), וכרטיסי המצלמות (SD) נשמרו כגיבוי נוסף. למצלמות GoPro ולמצלמות הרחפן בוצע גיבוי נוסף לאור העובדה שהכרטיסים נמחקו. בנוסף לגיבויים נציגת הפוסט הייתה מוודאת שהצלמים אכן מיישמים את ההנחיות לגבי מספרי הקליפים. סך כל חומר הגלם שצולם כולל קובצי הסאונד היה 1.3 טרה ליום, כ-40 טרה לכל הפרויקט."

"במסגרת צילומי הנוף", מספר איתן צור, "עליתי עם יוחאי לצילום של לוע הר געש. המסוק ללא דלתות, ההמראה הייתה בצד החשוך של הר הגעש ולבקשתי הטייס עבר לצד המואר והמחזה היה מדהים. נכנסתי לאופוריה כשראיתי את הצילום, כמות האדרנלין שלי עלתה לשמים ולא שמתי לב שבקשר הפנימי של המסוק יוחאי מבקש שנרד. רק בפעם השלישית ראיתי שיוחאי נמצא במצב של היפותרמיה, קפוא לחלוטין. הטייס לקח אותנו לגובה של 4 ק"מ ללא התראה. התחלתי לחמם את הידיים של יוחאי כאשר המסוק יורד לאט לאט בגובה. לאחר 12 דקות ירידה חזרנו ל-20 מעלות מ-5 מעלות שהינו קודם. בשלב זה נגלה האזור השני שרציתי לצלם, מפלי מים עצומים. יוחאי אמר שהוא יכול להמשיך אבל זה היה רק לשנייה. ראינו את הפריים הראשון של התמונה והמצלמה קפאה."

וידאו היא רק מחצית התמונה

משה דור

איש סאונד חייב להיות ישראלי, אומר משה דור, מנהל הסאונד בשטח של אמזונס, זה פשוט להיות ביחידה קרבית, קמים בחמש בבוקר, מתארגנים, עוברים דרך המרכז הטכני של אוטופיה, לוקחים את הציוד הנדרש, וב-6 אתה כבר בדרך למרינה לתחילת יום הצילומים הבא.

אתה מתחיל ללכת מהבוקר ואתה פשוט לא מודע לכמה שאתה הולך בג'ונגל, מגפיים עד הברכיים והמים עוברים את המגפיים ונכנסים פנימה עם חרקים למיניהם. שלא כמו בתוכניות ריאליטי אחרות, אתה לא יכול להוריד את הסאונד ולהניח אותו על העץ, אתה לא יכול לנגוע בעץ כי הוא מורעל או עם קוצים ולומר "אני נח". לכל קבוצה היה איש סאונד אחד, שתפקידו להקליט ולבקר את הסאונד תוך שמירה על נעילת בסיס הזמן (TC) מהמצלמות, במצבי צילום עם אנשי השבטים איש הסאונד שימש כאיש בום, עם מיקרופון של סנהייזר. ערכת סאונד שקלה 12 ק"ג (מקליט 8 ערוצי קול 788 של חברת Sound Devices, סוללה גדולה V Lock, שלושה מקליטים כפולים SR של electrosonic ומשדר פשוט). אנשי התוכן שהיו צמודים להפקת התוכנית יכלו לשמוע כל העת את המיקס של הסאונד או לשמוע זוג מסוים.

בהפקות מסוג זה אין מקום לפשרות, הכול צריך לעבוד, ובתנאים אלו שהינם קיצוניים אנחנו משתמשים בציוד הפשוט ביותר שניתן, ללא פשרות באיכות. מניסיון שיש לי בצילום של ריאליטי כמו "המרוץ למיליון" או "הישרדות" הנקודת החלשה של ה-788 היא שהוא מתחמם מהר. אז הוספנו מאוורר שכל הזמן קירר את ה-788. למרות שקיים מקליט קל יותר 664 העדפתי להשתמש עם 788 משתי סיבות: ראשונה היא העובדה שזהו המקליט היחיד שיש לו מקליט פנימי בנוסף לכרטיסי המדיה (CF), כך שיש גיבוי כל הזמן וזה חשוב כי כרטיסי CF אינם אמינים ב100% ו-788 הוכיח את עצמו במקומות חמים ולחים. בכל ימי הצילום הייתה לנו תקלה אחת עם כונן קשיח אחד שניתן להחליפו, ובעיית כפתורים שנפתרה בשטח.

חלק מצוות הסאונד

המיקרופון המקליט את המתחרה מוסלק בשרשרת שפותחה על ידי משה דור. השרשרת אינה אטומה למים (אם היא תהיה אטומה למים היא תהיה גם אטומה לסאונד), לכן יש צורך לסדר מקום ניקוז למים. המיקרופון COS-11D של חברת Sanken מכוון כלפי מעלה. המיקרופון קל מאוד להסתרה, וניתן לתחזוקה פשוטה. על מנת לשמור על אותו צבע של סאונד השתדלנו להחזיר את אותו ציוד לאותם אנשים. בשטח שטפנו את הציוד במים מינרליים, ניקינו את הבוץ, בודקים את האיכות ונעים למשימה הבאה. אין התפשרות על הסאונד למרות שניתן כיום בחדרי העריכה לתקן גם סאונד פחות איכותי וליצר סאונד שניתן לשדר. המשדר של חברת electrosonic נארז במארז אטום למים המחובר באמצעות פאוץ' למשתתפים.

אחת הבעיות, במיוחד במקומות כאלו היא אספקת המתח למשדרים הניידים, במיוחד במשרחק בסגנון זה שלא ניתן להחליף את הסוללות כל מספר שעות. המיקרופונים נמצאים על המתמודדים מ6 בבוקר ועד 11 בלילה והם לא יורדים מהם, גם כאשר הם הולכים לישון בשעה 11 המערכות סאונד לידם. בשעה 11 איש הסאונד מגיע ומכבה את המשדר ומחליף את הסוללה, ובבוקר מגיע ומדליק את המשדר. לעבוד עם סוללות ליתיום נטענות לא היה פרקטי מהסיבות שסוללות נטענות בתנאי חום ולחות נפרקות מהר יותר, בנוסף באזורים הללו אין מתח יציב, מה שיכול לגרום לבעיות בזמן הטעינה של הסוללות, מה שייתן חיווי של סוללה מלאה במצב שהיא עדיין לא 100%. כמו כן לאחר מספר טעינות של סוללות נטענות הסוללות אינן זהות וכך היו נוצרים מצבים שהיה צריך להחליף סוללות רק לחלק מהמשדרים. מה שבוצע בפועל היה שתי החלפות בין 3 ל-4 אחר הצהריים ובלילה. על מנת לעמוד בסטנדרט שקבענו – שתי החלפות בלבד – הפתרון היחיד שהיה הוא סוללת ליתיום 9 וואט. (נרכשו 1,200 סוללות) שהגיעו לאתרי הצילום עם אנשי הצוות. סוללה מסוג זה מפיקה בין 8 ל-9 שעות עבודה באסור חם ולח. נושא נוסף שהיינו צריכים להתמודד איתו הנו המארזים של המערכות האלחוטיות שהיו בתוך אריזות אטומות למים. כשהמתמודדים קפצו למים בפעם הראשונה, המארזים נפגעו מזרדים, ומערכות השידור האלחוטיות התמלאו מים. ניק האיש הטכני המדהים של אוטופיה הצליח משלוש יחידות לייצר יחידה אחת.

התפקיד שלי באמזונס היה לדאוג שהכול עובד. היה צמוד אליי אינדיאני והיינו עוברים בין הקבוצות עם שני תיקים של 20 ק"ג אטומים למים ולגשם שכלל ציוד החלפה, מכשירי מדידה וכלי עבודה, כולל סוללות ל-788 על מנת להקל על אנשי הסאונד שלא יצטרכו לסחוב את הסוללות החלופיות. בפועל רוב התקלות תוקנו בשטח כאשר הדבר הראשון הוא להחליף את היחידה התקולה על מנת שהמשתמש יחזור במהירות המרבית למשחק, ולאחר מכן אנחנו מתמודדים עם הבעיה בשטח והיחידה התקולה הופכת להיות היחידה החלופית. הייתי מסתובב בין המתמודדים, עולה על התדרים ובודק שהכול תקין. היו משימות מים שהיו ממש בעייתיות. לדוגמה במשימות שרק הראש מעל המים, גם המשדר וגם המיקרופון היו במים, ממשדר שנמצא כ-10 ס"מ מתחת לפני המים לא יפיק אות RF ואין סיכוי שנוכל לשמוע משהו, הפתרונות הם שימוש במיקרופון בום במידת האפשר או במקרה שלא כל הגוף במים למתקן את המשדר בחלק גוף עליון ולהרים את המיקרופון גבוה יותר.

דברים נוספים שהיינו צריכים להתמודד איתם היו מיסוך RF. העצים בג'ונגל הם לא העצים שאנו מכירים. עצים שאולי 40-30 איש מקיפים אותם, צמחייה גבוהה וצמחייה נמוכה עשירות ברמות שאין לתאר. אתה יכול להיות קרוב מאוד לבן אדם ולא תראה אותו, וברגע שיורד גשם ה-RF יורד עוד. כאשר ירד גשם אנשי הסאונד שהיו מאחורי המצלמה האחורית צמצמו את הפער למרחק של כ-30 מטר גג עד למשתתף הקדמי..

כל שני משכים (שישה ימים, "משך" היה שלושה ימים, עד להדחה) הייתי נשאר בשטח. לאחר שעתיים שינה כל ציוד הסאונד היה מגיע לרפסודה. הפכנו את חדר האוכל לחדר עבודה, אני עם צוות הסאונד מפרק את הציוד לרמת כרטיסים אלקטרונים, מנקים כל כרטיס במברשת שיניים עם חומר דוחה לחות, מורידים את הבוץ מכל דבר, בודקים את האריזות האטומות למים, את האטמים, כי הבוץ נכנס לכל מקום, מכניס את האריזות האטומות לתוך דלי מים עם נייר טואלט לראות שהוא יוצא יבש, בודקים עם ציוד מדידה את עוצמות השידור, התדר ואיכות הסאונד והציוד חוזר למתחרים. תהליך זה לוקח משעה 11 בלילה כמעט עד 4 בבוקר. 788 עובר טיפול דומה בנוסף להורדה של החומרים מהכונן הקשיח ומחיקה של כל חומרי הגלם ברמת מחיקה מוחלטת של המידע. כל הזמן אנחנו במצב לחשוב היכן יכולה להיות התקלה הבאה, וכיצד למנוע אותה או לדחות אותה.

אני חייב לציין שאת המשימה המורכבת הזו לא היה ניתן לבצע ללא סיירת הסאונד של האמזונס שכללה את רן צוריה, נדיר פלשמן, מקסים איונוב, איתן ברוך, אסף מושה, יובל ארז, סרגיי קרבוצר וזוהר שפע שחתרו להשיג את הסאונד הטוב ביותר למרות התנאים הקשים.

היה לי מקרה שהייתה תקלה לאחד המתחרים והייתי צריך להגיע לנקודה מסוימת אבל לא יכולתי ללכת על השביל כי צילמו  קבוצה אחרת. עשיתי עיקוף עם מורה הדרך ורצתי על מנת להחליף את המיקרופון. בדרך נכנסו לי שני קוצים מעל הברך, כאבים, המשכנו לרוץ והחלפנו את המיקרופון, ישבתי בצד, הוצאתי שני קוצים שחורים, היו לי שתי גולות שבוע. אתה באמצע משימה שאתה חייב לבצע. ניתן למשוך את המשתתף לצד לכמה דקות אבל צריך לבצע זאת מהר, אין פשרות.

הפוסט

"כל תהליך הפוסט בוצע באופוס", מספר גיל מטרני, "החומרים הגיעו מהאמזונס בחלקים. כל סיום של קטע (מהדחה ועד הדחה כל שלושה ימים) בוצע על ידי אנשי ההפקה (על מנת לוודא שלא נשארים בלי חומרי הגלם, עותק אחד של הגיבוי נשאר השטח, ואילו כונני הגיבוי והמדיה היו נשלחים לארץ בנפרד). חומרי הגלם הורדו לשרת online הקיים באופוס בנפח 250 טרה, משם בתהליך אוטומטי נעשה גיבוי לספריית LTO. אנו מייצרים סטים לפי לקוחות, מספר גיל מטרני, כך שהלקוח תמיד יכול לקבל את הגיבוי שלו, ובמקביל להורדה של הגיבוי בוצע קידוד של חומר הגלם בדחיסה של 15:1 לעריכת Off Line ונשמר על גבי שרת ISIS של AVID. 15 חדרים קידוד עבדו על כל החומרים במשך חודשיים וחצי, עם סיום הקידוד נכנסו לעבודה אור כהן וצוותו, המתמחים בארגון כמות חומרי גלם גדולים לעריכה. הכמות של חומרי הגלם הייתה עצומה, התנאים שהיו לצלמים בשטח גרמו לא פעם לחוסר דיוקים ברישום שהצריך מאיתנו עבודת חיפוש לא קטנה.

22 חדרי עריכה Off Line

התפקיד שלנו הוא לארגן את כל חומר הגלם לעורך offline. בשונה מתוכניות מסודרות או הפקות עם תסריטים אין ביצוע של מיון ראשוני, והמשמעות היא כמות עצומה של חומרי גלם שהעורך צריך לעבור עליהם. אנחנו עובדים ברמה של יום. בכל יום היו החומרים מחולקים לאייטמים שונים. היו בין 6 ל-12 אייטמים שונים מהליכה, משימות, תחרויות, פגישות עם שבטים ועוד. כל אייטם היה מחולק לשלוש הקבוצות. בכל קבוצה היו ברוב המקרים שתי מצלמות וקובץ הסאונד. בנוסף שילבנו את שני קובצי הסאונד של הקבוצות האחרות. במקרים רבים הקבוצות נפגשות ולכן צריך שיהיה הסאונד גם ממקורות נוספים על מנת שיהיה ניתן לקבל את האיכות המרבית. מובן שהדבר היה עוד יותר מורכב כשהיינו מגיעים לאייטמים כמו משימות, שאז הייתה כמות גדולה של מצלמות, וגם הם היו צריכים להיות מתוזמנים נכון. כיוון שהכרטיסים לא נמחקו כל החומרים היו קיימים, והיו מקרים שהיינו צריכים לחפש עד 10 ימים קדימה ואחורה. בנוסף לארגון חומרי הגלם לפי קבוצות יצרנו קטלוג ויזואלי, קטלוג שהכיל קטעי וידאו, רקע של בעלי חיים, צמחייה, עצים, שבטים ועוד. קטלוג זה היה מקור מידע עצום לעורכים, שיכלו בכל רגע לצפות בו לצרכים שונים כגון הסברים על המשימות ועוד. כל תהליך המיון והסידור לקח ארבעה חודשים ברצף של חמישה אנשים.

במקביל למיון, כל העדויות של האמזונס הועברו לחברה חיצונית לצורכי תמלול שיאפשר לעורכים חיפוש מהיר. 22 חדרי עריכה (מתוך 33 הקיימים באופוס) שירתו את מערך הפוסט, הגישה לכל חומרי הגלם של ההפקה (On line ו-Off line) הייתה זמינה במקביל לכל חדרי העריכה הקיימים באופוס באבטחה של שם משתמש וסיסמה.

לאחר כ- 3,000 משמרות הסתיימה עריכת OFF LINE עם Media Composer 8.5 של Avid, לצורכי המעבר למערכת הOn Line קיימת מערכת העברת תכנים ייחודית לאופוס המאפשרת בלחיצת כפתור לייבא רק את החומרים הנדרשים משרת ה-ON LINE ללא צורך בייבוא של כל חומרי הגלם מחדש לתוך מערכת symphony של Avid. עריכת הON LINE- לא פשוטה, במיוחד כשיש מצלמות שונות, ממצלמות איכותיות ועד מצלמות GoPro שצילמו ללא שזירה. גם לאחר ההמרה מפורמט לא שזור לשזור עדיין איכות מצלמות GoPro אינה מדהימה ולכן היינו צריכים לבצע תיקונים על גבי תיקונים על מנת להביא את החומרים למצב שלצופה לא יפריעו המעברים בין המצלמות. בתחום הצבע הוספנו אדום והרבה כחול, וכיוון שהירוק שולט בכל הצילומים החלפנו את הירוק בשחור."

"המקום האקזוטי והמסוכן", מוסיף איתן אבוט, "העובדה שזו הפקה מאפס ללא כל הכוונה והתוצאה מדהימה מחכים כבר לעונה הבאה, ואנו מקווים למכור את הפורמט לעולם."

המשימה אמזונס במספרים

• מאות אנשי צוות
• שלושה חודשי הקמה
• 30 ימי צילום
• 15-20 קילומטר הליכה ביום
• 2 מרכזים לוגיסטיים
• 10 סירות מירוץ
• 7 מצלמות PMW-400 של סוני
• 15 מצלמות PXW של סוני
• 25 מצלמות HERO 4 Black של GoPro
• 4 רחפנים Phantom 2 של DJI
• 24 טיסות רחפנים ביום
• 1000 כרטיסי SD
• 1200 סוללות למשדרי סאונד אלחוטיים
• 4 מקליטי סאונד 788
• 15 ערכות מיקרופונים אלחוטיים
• 1.3 טרה מידע ביום
• 40 טרה מידע על הפרוייקט
• 5 מיקרופונים בום סנהייזר
• 3000 משמרות Off Line
• 22 חדרי Media Composer 8.5