"היתה זו חובה לתעד את תהליך הקפיצה מסף החלל, והנפילה החופשית במהירות שמעבר למהירות הקול – בחזרה אל פני האדמה". כך אומר ג'ו קיטינגר, מי ששבר בתחילת שנות השישים שני שיאים בצניחה חופשית מהגובה הרב ביותר, ובמהירות הגבוהה ביותר.
קיטינגר החזיק בשיאים אלה עד לאחרונה, כאשר פליקס באומגרטנר קפץ קפיצה חופשית מהסטרטוספרה בגובה של 36,576 מטר האדמה, לעומת הגובה של 31 אלף מטר ממנו קפץ גיטינגר. הפרויקט השאפתני מומן על ידי יצרנית המשקה רד בול, והמנטור של פליקס היה לא אחר מאשר קיטינגר.
במסגרת הפרוייקט נעשה שימוש ב-35 מצלמות מתוכן 19 באיכות HD. הזרמת התמונות מהאוויר בחזרה לקרקע, היתה מורכבת ביותר שכן מדובר בשידור מהסטרטוספרה. תנאים אלה חייבו הכנסת שנויים והתקנות במצלמות, בין השאר מערכות קירור ומארזי תת-לחץ אטומים, ממולאים בגז חנקן, והכל תוך אפשרות שליטה מהקרקע.
בעקרון היו שלוש קבוצות של מצלמות. הקבוצה האחת הותקנה מעל התא שהועלה על ידי בלון הליום. הקבוצה השנייה מוקמה על חליפתו של באומגרטנר, והקבוצה השלישית חוברה להליקופטר שחג באיזור הנפילה. מאוחר יותר התברר שחלק מהמצלמות שהוקנו על התא, הגיעו ארצה כשהן מכוסות קרח.
מכלול המצלמות נועדו לצלם לא רק את תהליך הנפילה, אלא גם לדווח לצוות הקרקע נתונים על הנעשה בתא. מצלמה אחת הוצבה ממש מול פרצופו של באומגרטן, כדי שצוות הקרקעי יוכל לבחון את פניו ואת הרגשתו בכל רגע.
.jpg)
9 מצלמות HD חוברו לשלושה משדרים לצרכי צפייה בכדור הארץ. הפילטרים על העדשות נועדו לסתור את הבהיקות של השמש. צוות הקרקע יכול היה לשלוט שליטה מוחלטת גם על תנאי האור בתא. כדי לאפשר שידור חי ממרחק של עשרות אלפי קילומטר מכדור הארץ, פותחה מערכת עקיבה אופטית בעלת יכולות של אינפרא אדום ו-HD. מערכת זו כללה גם טלסקופים ועדשות באורך מוקד גדול
בינתיים לא פורסמו פרטים לגבי סוגי המצלמות, אבל נראה שמדובר ב 5D mark II/III עם עדשה 15mm f/2.8 של קנון, מצלמות RED עם עדשות EF-S 10-22mm f/3.5-4.5 USM של קנון, מצלמות זעירות מדגם HD1200 של PENTA Studiotech ומארזים של FlightLINE Films
