אחד הרכיבים החיוניים במתכון לסדרה מנצחת הוא אנשי עריכה ופוסט מוצלחים. אלונה שחורי, עורכת הפוסט, רועי נשיא, איש המוזיקה, עורכי Off line, עמית גינתון ואמיר וינקלר ואיש האפקטים דן סחר מספרים על הסדרה מנקודת מבטם
על הפקת הפוסט הייתה אמונה אלונה דוידסון שחורי, שהפיקה בן היתר את הפוסט לסרט מעבר להרים ולגבעות והפיקה בפועל (הפקה ופוסט) של שתיקת הארכיון. היא מסכמת את העבודה בשלוש מילים: ידע, ארגון וסדר.
אלונה בבכורה בקאן סירייס
ספרי על העבודה מנקודת מבט של אשת פוסט
"בארץ, לצערי, יש בלבול מונחים ומרבית ממי שמוגדרות מפיקות פוסט הן למעשה מתאמות פוסט (לא בגלל הידע או היכולת אלא בגלל דרישות התפקיד), בזמן שהתפקיד של מפיקת פוסט, או בהגדרתו המדויקת יותר Post production supervisor הוא שונה לחלוטין. למזלי, בהפקת "בשבילה גיבורים עפים", המפיקים יהונתן דובק ואיתן מנצורי דיברו איתי מראש והייתי משולבת ממש מהבסיס של הפקת הסדרה. בהמון מקומות לא ברור לגמרי מהן הדרישות מן המפיקה, אבל כאן תהליך העבודה היה ברמה של הפקות עולמיות ולכן גם הגענו לתוצאה הגבוהה שיש על המסך. נכנסתי לעבודה שבוע לאחר המפיק בפועל, קראתי תסריטים בשלבי טיוטות, עשיתי סיורי לוקיישנים והייתי נוכחת בחלק מהצילומים, מה שהקל מאוד על העבודה ותכנונה. לדוגמה, כבר מקריאת התסריט היה ברור שבקטע של השירותים (כשרואים את ההתפרקות של אביב ועוברים מנקודת מבטו של הצופה על אביב, לנקודת מבטו של אביב החוצה) יהיה צורך ביכולת של אפקטים ויזואליים משמעותיים. וכאן, למשל, מגיעה ההשפעה שלי על המיקום של הלוקיישן ושיתוף הפעולה בין המחלקות השונות: צילום, ארט, איפור וכו'. כל אחד ראה את המקום בצורה שונה מהזווית שלו, עומרי ראה את הכל, אני בחנתי את המקום מבחינה של מה יש לדרוש מהארט ומה ניתן לבצע בפוסט ובהתאם לדבר עם המפיק בפועל והע.במאי הראשונה ולתכנן זמן לצילומים של הלוקיישן לצורך הפוסט. בכל הניתוחים הללו אני חייבת לדעת כמה שיותר וכמה שיותר מוקדם. גם למשל בקטע שבנדה מגיע למאורת הסמים של קרלוס, לא כתוב בתסריט איזו מוזיקה שומעים ברקע. במקרה של מוזיקה מקומית (ראפ קולמביאני) צריך לאתר אותה, ולא פחות חשוב, להסדיר זכויות יוצרים כדי שלא יהיו בעיות ועיכובים נוספים בהמשך ביצירת התוצר המוגמר. אני חייבת לדעת הכל, כי בסופו של דבר הכל יתנקז למסך, כלומר למערכת הפוסט ובשביל פרויקט מדויק וברמה גבוהה – נדרש פוסט איכותי ומדויק.
לעבודה כמפיקת פוסט יש רבדים רבים, כמפיקה עליי להחליט החלטות גדולות וקטנות שבכל מקרה תהיה להן משמעות בתוצאה הסופית. למשל, ברור שבשוק כל כך קטן, כאשר כל מפיק חושב איך ניתן למכור את הסדרה לגופים נוספים בעולם. שם אני נכנסת לתמונה שכן זוהי אחת המשימות שלי. לדוגמה, בתסריט יש צילום של מצבה ועליה כיתוב בעברית. בכדי לתמוך באפשרות של מכירה של הסדרה התכנון היה ליצור מצבה נוספת, חלקה ולצלם אותה ולהוסיף את הכיתוב בהתאם לרוכש הסדרה. הפתרון הסופי לאחר תיאום בין אנשי הארט לגרפיקה היה יצירת מצבה אחת, לא רועשת מבחינת צבעים, שתאפשר שינוי של הכיתוב בשלב מאוחר יותר, במידה ומישהו מהקונים ירצה בכך. פירוש הדבר הוא חיסכון רב בכסף ביצירת מצבה נוספת.
בפועל, אלוהים נמצא בעיקר בפרטים הקטנים, למשל בבעיה של זכויות יוצרים. אני בוחנת כל דבר: ממה שמופיע בעיתון או אפילו הכיתוב של קופסת השימורים או תלבושת – לוודא שאין כל פרסום. זיהוי בעיית זכויות יוצרים מראש תחסוך לנו שעות עבודה של ריטוש בשלב הפוסט וגם זה חיסכון אדיר בעבודה ובכסף שמתבטא בהחלטות 'קטנות'."
מה הכי חשוב בעינייך בעבודה על פרויקט שכזה?
"ללא ספק תיאום ומעורבות. כאשר כולם מתואמים כמות ההפתעות פוחתת. לדוגמה, לאחר שעות של עבודת ארט על פרט מסוים יכול להיות שהוא לא יתאים כי בפוסט אנחנו מתכננים להוסיף שם אפקטים ויזואליים. הבעיה הגדולה ביותר בפוסט היא חוסר ידיעה ואם אנחנו משתלבים רק בסוף הצילומים – תמיד נדע פחות. לכן אני מעורבת בכמה שיותר פרטים, אפילו ברמה של בדיקות של מצלמת הרחפן. המעורבות היא קריטית אם אנחנו לא רוצים 'לאכול אותה', במקרה זה בשלב של עיבוד הצבע בפוסט או בכל מקרה אחר על השלכותיו. ככל שאני מעורבת מראש אני מעלה סוגיות שיש לתת עליהן את הדעת ולא רק ברמת הפתרון, אלא בעיקר ברמת המניעה. היתרון של החיבור מההתחלה הוא גם ברמה האישית. אני יותר מחוברת לבמאי, אני יכולה לדבר עם המקליט לא רק בטלפון אחרי הצילומים אלא על הסט, ואם יש צורך לבקש להוסיף עוד מיקרופונים, להוסיף טייקים וליצור קשר מוקדם לדוגמא בין מעצב הפסקול למקליט ולבמאי. ככל שכולם מתקשרים עם כולם מראש נוצר תיאום וכך נחסכות הרבה בעיות. בפועל, העובדה שאני וגם דן סחר (אומן האפקטים הדיגיטליים) היינו לא מעט זמן בסט הצילום חסכה כסף רב. הצילומים היו נכונים יותר מה שחסך זמן רב בשלב הסיום של הפרויקט. התוצאה הייתה נכונה יותר ורואים זאת על המסך. לדעתי, ככל שהתקציב קטן יותר זוהי דרך העבודה הנדרשת שכן יש פחות מקום לטעויות. היו מקרים שאני הייתי על הסט ודרשתי עוד טייקים ואחת הסיבות הייתה הסאונד, ומסיבות נוספות. בימי הצילום הראשונים בקולומביה, היה חשש לגבי איכות הקלטת הסאונד ומה נוכל לעשות בפוסט, אני ראיתי כל יום את חומרי הגלם מהארץ וכשהיה צורך העברתי קבצים לבדיקה באולפני ג'נגל סאונד ע"י מעצב פס הקול של הסדרה, איציק כהן כדי שנבחן יחד את המצב ונקבל החלטות בהתאם.
גם בשלבי עריכת האופליין הייתי מאוד מעורבת כי היה לי משרד צמוד לחדרי עבודת ה- offline וידעתי מה המצב בכל שנייה. לשמחתי, אני גם עורכת Avid בעצמי וזה יתרון גדול. ככל שתהיה יותר עם היד על הדופק לגבי מה שקורה, כך תוכל לספוג משימות לא מתוכננות או בעיות, ויש כאלה, תמיד והרבה.
רבים מחברייך להפקה מתייחסים לפרויקט כשתי סדרות שונות. מה עמדתך בעניין?
למרות שרבים מצוות ההפקה התייחסו לסדרה כשתי סדרות, אני מבחינת הפוסט התייחסתי אליה כיחידה אחת. כמעט כל ההווה בסדרה מתרחש בקולומביה (מתחיל מעט בישראל והם נוסעים) וכל העבר שנשזר בתוך העלילה הוא בישראל. מבחינת ימי צילום, מעט פחות מחצי צולם בקולומביה למרות שבפועל הקמנו שתי הפקות במקביל ושילבנו את ההפקה הקולומביאנית לתהליך העבודה הישראלי, דבר שדרש אף הוא תיאומים רבים של תהליך העבודה. העבודה הייתה מורכבת וזה היה צפוי, שכן מרבית הצילומים נערכו בג'ונגל ורק מקצתם בעיר.
ספרי על שיקולים מקצועיים או לוגיסטיים שליוו אותך בעבודה
אחד הלבטים שלנו היה כיצד לדאוג לחומרי הגלם. לאחר דיונים רבים הוחלט לאייש פונקציית DIT בתפקיד מצומצם. התפקיד שלה היה להכין ריכוז של הצילומים של אותו יום (daily ), לגבות את חומרי הגלם ולבדוק אותם בתוכנת Davinci Resolve. לאחר סיום העבודה, החומר הועבר לאדם אחר שסנכרן בינו לבין קבצי הסאונד, העביר את התכנים לכוננים קשיחים, בדק אותם שנית והעלה אותם לענן בכדי שאני אוכל לצפות בהם. בנוסף, הוכן עמוד מרוכז של כל מה שבוצע באותו יום. בפועל, אני הסתכלתי בכל dayls מהתחלה ועד הסוף וכך וידאתי שלא חסר אף חלק מדוח התסריט ומלוח העבודה, ורק לאחר שווידאתי שהכל ישנו, אפשרתי לפרמט את כרטיסי הזיכרון. תכננו כבר בהתחלה שלמפיק בפועל, הישראלי יהיו מספיק כרטיסי זיכרון, כמות רבה יותר ממה שנהוג בישראל. את חומרי הגלם (מאסטר) החזרנו לארץ עם אנשי צוות שהיו על קו ישראל-קולומביה, כאשר סט אחד נשאר בקולומביה לגיבוי. על הכוננים היו קבצי המקור. נשלח עותק לAvid ומשם עבר לחברת אופוס שהזינו את התכנים למערכות העריכה, בדקו שהכל תקין והוסיפו חומרים נוספים. לאחר מכן, החומרים עברו לעורך Assembly)) שיצר וידאו רציף של כל הסצנות לעומרי. התכנים עלו לאתר הווידאו Vimeo המאפשר שליטה על צפייה בחומרים ואלו הגיעו לעיניים של המפיקים ולעומרי בכדי שיראו את התוצאות. כל החומרים עלו לשרתים הקיימים באולפני אופוס והחומרים הופצו באיכויות שונות בהתאם למחלקה ותפקידה.
בנוסף, בכדי שאנחנו, המפיקים ועומרי נוכל לראות את המקרו והמיקרו, החלטנו לעבוד עם שלושה עורכי Avid, עמית גינתון, אמיר וינקלר ואסף זאכר שערך פרק אחד. כל עורך מביא משהו אחר לפרויקט, לכל אחד יש ראייה אחרת, ניתוח שונה של החומרים של הסיפור וכך זה מקדם גם אומנותית וגם מבחינת לוחות זמנים."
את מדברת המון על תכנון מראש, ספרי על האופן בו לוח הזמנים התנהל.
"לוח הזמנים של עבודת הפוסט לא היה תלוי בתאריך ההקרנה, אנחנו רצנו קדימה. גם מבחינת לוחות הזמנים וגם מבחינת התקציב, העבודה חייבת להיות מהירה ביותר בכדי לתת לנו מרווח נשימה למקרה של בעיות, ותמיד יש. גם כשאלו בעיות 'חיוביות', לדוגמה, כשנרשמה התלהבות בדרגים הגבוהים והוחלט ליצור תקצירים שיישלחו לפסטיבלים בחו"ל, זה משמח מאוד, אך דורש זמן ועבודה. גם העובדה שצוות ההפקה הורכב מחוד החנית של התחום לא הקלה על הנושא – מדובר באנשים עסוקים מאוד ולא גמישים במיוחד. הודות לתכנון מדויק ונכון, ואנשי הצוות המדהימים של הפרויקט הצלחנו לעמוד בו בכבוד.
היו מקרים שבהם התכנון לא הועיל?
"אחד הדברים שחששתי מהם היה הסאונד בשל הלוקיישנים הלא קונבנציונליים. זה הוכיח את עצמו כי פעם אחת, לאחר מספר סיורים בלוקיישן, החליטו לשנות את מסלולי הטיסה מעל הראש של אתרי הצילום. או שנוכחנו לדעת שיש ביערות של קולומביה זבוב שעושה רעש מסוים שלא ניתן להוריד אותו במערכות העריכה. בסופו של דבר הפכנו בעיה ליתרון והשתמשנו בזה ליצירת אותנטיות לתמונה. לבחינת הבעיות השונות בתחום הסאונד היינו שולחים את הקבצים הבעייתיים לאולפן הסאונד Jungle (האולפן שעיצב את הסאונד) לבדיקה בPro Tooles של Avid ולראות אם יש פתרונות לחומרים המוקלטים.
אז איך את מסכמת את העבודה על הפרויקט?
הסדרה הייתה כיפית, החומרים היו מדהימים והייתי צריכה לעצור את עצמי שלא לשבת על מערכת העריכה. היה מדהים ומרגש ולגלות שכל אנשי הצוות שהצטרפו לעבודה בכל שלביה, גם עורכי האפקטים בסאונד, שמצטרפים לעבודה בשלבים מאוחרים מאוד, נשאבים לסיפור, לאיכות החומרים וכולם נתרמו ונתנו מעצמם ומכישרונם את המרב. המשימה הייתה משותפת, להביא למסך את הסדרה המצוינת הזאת ברמת גימור הכי גבוהה שאפשר.
רועי נשיא
בשונה מהפקות אחרות, במיוחד הפקות טלוויזיוניות, לא היה ספק לעומרי על חשיבותה של המוסיקה ולצורך העניין צורף רועי נשיא, מוזיקאי שמגיל 12 יוצר את המוסיקה שלו, שזו אהבתו הגדולה. רועי מנגן על מגוון כלים (תופים, גיטרה, גיטרה בס, פסנתר וסינטיסייזרים). מאמין גדול במיקרופונים להשגת תוצאה טובה. "תכלס, צריך נגן טוב, מיקרופון טוב, פרי אמפ טוב ואתה בדרך הנכונה". הוא יוצר מוסיקה למגוון פרויקטים, החל מסרטי תדמית ועד סרטי עלילה לטלוויזיה. "לתחום הטלוויזיה נכנסתי עם בני ערובה, ביחד עם עומרי ורותם. עומרי מאד ברור בדרישות שלו, למרות שאין לו אוצר מילים מוזיקלי – הוא מאד ברור. עומרי הגיע עם פס קול של איזה סרט שהוא אוהב ואמר "תכלס, יש בו את כל מה שאנחנו צריכים, תעשה כזה רק יותר יפה"
"כשאני מקבל רפרנס, אני אוהב לשמוע אותו מספר פעמים ואז לסגור ולהתחיל לעבוד. אני לא מקשיב לו יותר, רוצה לספוג את האווירה אבל נזהר שלא יכנס אליי יותר מדי ואז אעתיק אותו.
כשההפקה היתה בצילומים בקולומביה, התחלתי לשלוח לעומרי קטעים, לקבל ממנו בחזרה פידבקים 'זה יותר וזה פחות..' ולהינעל על הדי אן איי של הפסקול.
כך התחלתי לייצר בנק של מוזיקות. ואז, כשהפרק הראשון היה ערוך כתבתי לכולו מוזיקה. היתרון של הפרק הראשון היה שהוא הכיל פחות או יותר את כל הצבעים שהיינו צריכים, אקשן, דרמה, מתח וכו׳…
כתוצאה מכך נוצר בנק דיי גדול והעורכים השתמשו בחומרים שייצרתי לפרקים הבאים. לעיתים פנו אליי ליצור קטעים נוספים לחלקים מסוימים, כמו הקטע של ההתמוטטות במועדון או לשנות קצת קטעים קיימים לסצנות אחרות בפרקים מאוחרים יותר.
ספר על העבודה מן הצד הטכני והטכנולוגי
"אני אוהב אנלוג, רוב העבודה מתבצעת על תוכנת ProTools של Avid. אני אוהב לעבוד כמה שיותר מחוץ למחשב. רוב מה שיש אצלי באולפן מסביב לתוכנת היצירה הוא אנלוגי. אני אוהב לגעת בכפתורים, לא מסתדר עם העכבר, אני אוהב להקשיב ולהזיז תוך כדי את הפרמטרים השונים עם כפתורים אמיתיים. למוזיקה אלקטרונית יש נטייה לעמוד, לא לזוז, לא לנשום. ברגע שאתה מזיז ונוגע בכל מיני פרמטרים שונים אפילו קלות אתה מחייה את המוסיקה וגורם לה לזוז ולהתפתח. בפועל 90% מהמוסיקה בסדרה מופקת מכלי נגינה אמיתיים יש מעט מאוד עניינים דיגטליים.
השלב האחרון בתהליך מתבצע אצל איציק כהן, מעצב הסאונד מאולפני ג׳אנגל.
לעיתים זה לא פשוט להגיע לחדר סאונד ולהקשיב לאיך שהעורכים השתמשו במוסיקה. בכל סגירת פרק בג׳אנגל השתדלתי לומר את דעתי ולתקן איפה שלדעתי צריך, בחלק הצלחתי ובחלק פחות. למרות שקשה לי לשחרר אני מודע לזה שזה של עומרי והוא בסופו של דבר צריך להיות מרוצה."
לינק לפסקול ״בשבילה גיבורים עפים״
שני עורכי ה-OFFLINE עמית גינתון ואמיר וינקלר מספרים על החוויה מנקודת מבטם:
עמית גינתון
"אני נכנסתי לפרויקט בשבוע האחרון של הצילומים בקולומביה, ממש בסוף ההפקה בפועל. בשטח היה עורך שחיבר את חומרי הגלם כמו בתסריט לביצוע Daylies. הזמן שהיה לו לעשות זאת היה ממש בלתי אפשרי ומה שהוא עשה זה לחבר את הטייק האחרון ויוצר רצף לפי התסריט", כך מספר עמית גינתון, עורך הoff line שהחל לעבוד על הפרק הראשון והשני. בכדי להאיץ את התהליך הצטרף לצוות אמיר וינקלר שערך את הפרק השלישי במקביל לעמית. "כאשר ערכתי את הפרק השני החלוקה הייתה שרירותית, מותנית בתוכן. לדוגמה, הפגישה עם סוחר הסמים הייתה מחולקת לפרק השלישי והרביעי אז אמיר ערך את שני הפרקים הללו בכדי לשמור על רצף והמשכיות של אותו עורך. את הפרק השביעי (הפרק בו עוצרת העלילה מסיפור הגיבורים ומתמקדת בסיפורה של דמות חדשה), שהיה שונה למדי, ערך אסף זכאר עורך נוסף בשל שינוי הנרטיב מקצה לקצה שהיה צורך לבדוק את היתכנותו. "זה היה מעניין מאוד" אומר אמיר, זה שבסופו של דבר התמודד עם ההחלטה להוציא את הצופים מרצף העלילה. "המחשבה לעשות את הפרק כיחידה אחת היא מודרנית מאוד, לנטוש בפתאומיות את הסיפור וחושפים עולם מקביל, קרוב. זה היה רעיון של עומרי."
אילו תפקידים נוספים יש לך כעורך?
"חשוב להבין שהאפקטים כיום שייכים גם לoffline כי ההתייחסות לאפקטים היא כתוכן ולא כתיקון בעיות. הסאונד הוא תחום תוכן נוסף שאנחנו צריכים להתייחס אליו למרות שאין לנו את כל החומרים הסופיים. הסאונד מבוסס על מגוון ערוצים, ערוצי הדיאלוג, סאונד סביבתי, אפקטים ומוזיקה. יש רבדים רבים בתחום הסאונד ואנחנו משתדלים לשלב אותם כמה שניתן בכדי להקל על הצפייה של offline, לדוגמה, אני אוסיף רעש סביבתי של עיר כך שיהיה קל יותר לחתוך ולא בהכרח שייתן את האווירה, זה כבר התפקיד של איציק למצוא את הצליל הנכון, את הגובה הנכון והמיקס הנכון. מדובר בהרבה עבודה, תזמון של כל חומרי הגלם יחד. אנחנו משתמשים בדברים המינימליים שצריך בכדי לספר את הסיפור, שלא יהיו חוסרים. אנחנו חייבים לספר את הסיפור בצורה המדויקת ביותר שאפשר בכלים שיש לנו. אפשר להוסיף רעש של חדר כדי לתת תחושה ריאליסטית, אך סביר להניח שזה לא יהיה הסאונד הסופר של החדר. אני נותן אינדיקציות לעורך הסאונד, אך כמובן שכשזה מגיע לאיציק, שהוא מומחה סאונד ויש לו רעיונות ותוספות, זה התפקיד שלו זה לקחת את הסיפור שאנחנו ערכנו ולעלות אותו עוד קומה. אנחנו מקבלים תכני סאונד ממספר גורמים: הראשון כמובן מאיש הסאונד בשטח, אלי ביין, מקבלים ערוצי סאונד מהמוזיקאי שהיה מתחילת הפרויקט לאורך כל הדרך שיצר סאונד מיוחד עבורו ומגורמים נוספים.
"אחד התפקידים שלנו זה גם לוודא שלא התפקשש שום דבר. לכן, לפחות אחד מאיתנו נוכח בזמן ההקרנה עם פס הקול החדש לפני סגירה של ערוץ הקול, בזמן זה מנצלים אותנו לבצע גם ARD. למשל, אמיר היה קפח והדוד של מריה, ועמית היה כתב חדשות."
איך כל עורך הביא את עצמו לידי ביטוי בעריכת הפרקים?
אמיר וינקלר
"מבנה הסדרה הוא שכל פרק הוא על אחת הדמויות, לדוגמה, בפרק של בנדה מרגישים אווירה שונה, יש הרבה מוזיקת ראפ, חיתוך מהיר וקופצני, דברים שלא היו בפרקים אחרים. בפרק של דובי בכלא יצרנו אווירה עם סאונד מסתורי. בפרק חמש מזג האוויר סוער, יש רעמים וגשם. הפרויקט נערך על ידי שלושה עורכים וכל עורך נתן את הניואנס שלו ביחס לדמות והציג את הפרק כפי שהוא הרגיש.
"יש יתרון וכייף לערוך בתוך גבולות ברורים אתה בא לתת עבודה וגם התוכן היה מאד מעניין היו אנשים מדהימים, סיפור טוב הייתה הרגשה שכולם בתוך הסיפור וזה לקח אותך כל הזמן קדימה. כשאתה מאמין בדבר ומגיע להקרנה ונכנסים לחדר אלונה ואיתן ויונתן ועומרי ואנחנו ורוני, כולם מגיעים להקרנת offline הכי בסיסית שיש ביראת קודש, דרוכים לראות את הדבר הזה, לכולם אכפת וכולם רוצים להשיג את הדבר הטוב ביותר. הדיונים שהיו לאחר מכן לא היו עיגולי פינות או מרצון לזרז את העריכה, להפך, רצון לעשות את זה הכי טוב שאפשר, הכי מדויק שאפשר, ללא פשרות. זה יאמר לזכותם של המפיקים."
"היינו משפחה בהפקה הזו", אומר עמית, "זה היה הכי בולט בנסיעה שלנו לקאן, כולנו נסענו לקאן, פמליה של 15 אנשים, קשת מימנו 3-4 אנשים וכל השאר באו על חשבונם כי רצו להיות שם. זו הייתה ההפקה של כולנו. לא עבדנו בהפקה, היינו חלק ממנה, וזה חריג. אנשים אהבו את הפרויקט, היו גאים בו, המלהקת, המלבישה, כל הצוות. היה ממש כייף. זה משפיע גם על היצירה."
"הייתה התגייסות ב- 100% מצד כולם." מספר אמיר.
ספרו על חוויית העבודה עם עומרי
"אחד היתרונות שלנו בעבודה עם עומרי היא העובדה שעומרי עורך, והוא עשה הרבה עבודת הכנה לעריכה. כשהיינו מתחילים פרק הוא היה בא כבר עם הווידאו ערוך ברמה הבסיסית הוא גם ערך את הטריילר הראשון של הסדרה".
"לעומרי יש גם יד בקטע של הקרב בלבנון. הוא יודע לייצר, הוא היה עם האצבע על הדופק מבחינת מבנה ואורכים, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. הסצנה הזו עוברת לכאן ומכאן ועוד. בתהליך העבודה היינו יושבים לפני תחילת העריכה, רואים את עריכת הסדר שהוא ביצע מבוסס על daylies, כך שרוב העבודה שדורשת המון זמן – וזה הסדר של העריכה – כבר נעשתה ברמת התסריט אבל בצורה ויזואלית, זה היה משהו שחסך לנו הרבה עבודה. היו פרקים שהיו הסתבכויות אבל בגדול מה שהוא עשה מאד הקל על התהליך."
"לא עבדתי עם אף במאי שעבד כך", אומר עמית. "הממשק איתו היה שניתן היה לפתח דיון. כל אחד מגיע עם הinput שלו."
"היה דבר ייחודי בעריכה של הסדרה, הרבה הבזקים לעבר. זה היה משחק מעניין שהיווה אתגר חיובי, אתה מייצר משהו אינטראקטיבי, מקבל פידבק מעומרי, מהשותף ומהפקה. היה מאד ברור מה הם ההבזקים והיכן הם ממוקמים אבל המעבר אליהם הצריך יצירתיות. אתגר נוסף שהיה לנו היא העובדה שזו סדרה קולנועית אבל מיועדת לטלוויזיה. זו סדרה שרוצים לשים בה את כל היכולות האיכותיות של קולנוע ועדיין לשמור על קצב טלוויזיוני, במיוחד טלוויזיה מסחרית.
דן סחר
דן סחר היה אחראי על האפקטים בסדרה. מאז 2012 דן נחשב לאחד המובילים בשוק עם שתי זכיות בפרסי האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה, ביניהם גם על הסדרה ״בשבילה גיבורים עפים״
"תחום האפקטים היה מאד משמעותי, בנוסף לקרב הגדול שהיה בלבנון, היו עוד לא מעט מקומות עם אפקטים, גם דברים פשוטים, למשל, כשמציגים את שגרירות ישראל בקולומביה, אוטומטית אתה מוסיף בפוסט שני דגלים. לפני שבע שנים לא היינו חושבים על זה אוטומטית", מספר דן סחר, האחראי על האפקטים הדיגיטליים ששולב כבר בשלב התסריטים.
"עבדתי עם עומרי ב"בני ערובה" בעונה השנייה, השילוב של איש האפקטים בשלב כל כך מוקדם כמו התסריטים הוא קריטי היות שיכולתי כבר בשלב זה לתת את חוות הדעת שלי ובנוסף הייתי בפועל על הסט בכל הצילומים בהם הייתי צריך להוסיף אפקטים בפוסט. השילוב שלי בשלב התסריט עוזר לוויזואלית של התסריט, אני יודע מה אני יכול להפיק ושינוי של תסריט יכול לתת תמונה אמינה יותר מאשר תמונה מאולצת כאשר אני צריך להתמודד עם חומר גלם ללא מחשבה מראש וכן מצמצם את שעות הפוסט בצורה משמעותית. לצערי, תהליך עבודה זה איננו נפוץ בארץ. אני שמח לראות שזה מתקדם, גם בעונה השנייה של פאודה שולבתי כבר בשלב המוקדם."
תאר את תהליך העבודה
תהליך העבודה היה לינארי. עבדנו פרק-פרק. הווידאו כלל המון עבודת אפקטים. למזלנו, תהליך העבודה היום מאד פשוט בזכות האינטרנט. יש הפקות שאני לא פוגש את האנשים עד שלב הסיום, רוב החומרים מגיעים אליי באיכות גבוהה באינטרנט או לעיתים רחוקות עם כוננים קשיחים. את התוצר שלי אני מחזיר באינטרנט, ולמרות שמדובר בכמות הסטרית של אפקטים כל שוט הוא בסופו של דבר 2/5 שניות.
אני משתמש באתר מעולה שנקרא Frame.io (ראה ידיעה באתר AV) לשיתוף התוצרים שלי עם האנשים שעושים הגהה. באתר יש נגן שמאפשר לצופים לעצור בכל שדה להוסיף הערה ואפילו איורים על התמונה עצמה. אני קיבלתי את החומרים עם סימונים שסימנו אמיר ועמית (עורכי off line). ההתייחסות שלי אליהם מופנית בעיקר למיקום של האפקט הנדרש, בעיקר באיזה שדה האפקט צריך להתחיל ומתייחס במידת האפשר גם למיקום בשדה עצמו אבל לא הרבה מעבר לכך.
האפקטים כולם נוצרו על ידך?
רכשתי לפני כשנה את כל התבניות של אתר actionvfx, אז את רוב הדברים שקשורים לעשן, אש, אבק, אני שואב מהן. את כל השאר אני מייצר בעצמי גם ברמת החלקיקים. מכיוון שאני מייצר את התכנים לפני תהליך הסאונד הסופי, יש מצבים שאני מוסיף בתצוגה המוקדמת (כאן נכנס היתרון שלי ככלבויניק) סאונד בסיסי כדי לתת תחושה יותר נכונה לאפקט. הסיבה העיקרית היא שאני חייב לתת למי שיבדוק את התוצאה את החוויה המלאה. אני יודע מה יצא, אבל לא בטוח איך בוחן התוצאה ירגיש. קובצי הסאונד נמצאים אך ורק בקובצי הסקירות המוקדמות. בקובץ הסופי הסאונד כבר לא קיים.
כשאני עובד יש מצבים שאני חייב להתייחס גם לתחום של צבע קיימים מצבים שאני מחזיר לקולרוסט שוט שהוא לא נקי לחלוטין. תיקונים אלו באים במיוחד כשמוסיפים אבק וזה משנה את כל הבסיס, אז אני עושה נגיעה קלה, אבל את הרוב אני מביא כמה שיותר נקי. כמובן שהקבצים חייבים לעבור פתוחים בכדי שיתאפשרו שינויים גם בשכבות השונות."
"הנושא של האפקטים היה שזור בכל הסדרה", מספר עומרי. "לדוגמה, כשרואים את הרביעייה הולכת לכיוון האופק בקולומביה. חיפשנו המון זמן עד שהוחלט שנאתר אתר צילום שיהיה נוח לצילום ואת האופק נוסיף בפוסט. אז צלמנו אותם במקום יפה עם הר ובפוסט הוספנו אופק מטורף."
אז איך אתה מסכם את החוויה הכללית?
"היו הרבה אתגרים, בין אם אלה אתגרים שקשורים לאפקטים, כמו לדוגמה בקטע של לבנון, לארק שהיו אפקטים רבים, הם היו גם אפקטים מיוחדים, כמו שהרכב מתרומם באוויר אחרי פגיעת הGPG. אלו אפקטים שאני עושה לראשונה שהיו רעיונות בוסריים בשלב ההפקה וקיווינו שזה יצליח. בהפקה תכננו זאת כך שזה יקרה, מה שגרם לי לא לישון כמה לילות כי לא ידעתי אם זה יעבוד כמו שצריך, וזה מגיע מניסיון שאתה יכול לסמוך על עצמך ותכנון משהו מורכב שלא ביצעת בעבר ולראייה זה עבד. היו גם אתגרים פשוטים יותר, קטעים שצולמו בארץ והיה עליי להראות כאילו צולמו בקולומביה. זה אתגר מעניין להפוך את הירקון לג'ונגל הקולומביאני.
"אני חייב לציין שהרבה מהעבודות שאני מבצע אני לא רואה לעומת זאת חיכיתי לזה כל שבוע והיה כייף להיות מעורב בפרויקט מסוג זה עם האנשים הללו", מסכם דן.
לפרק הראשון – קדם הפקה והפקה
לפרק השלישי– סגירת הפרוייקט צבע וסאונד
