בתערוכה זו מוצג מבחר צילומים של הצלם נינו (חנניה) הרמן – פרי של תהליך, שבו עבר מצלם עיתונות וחדשות לצלם שעניינו הוא נגיעה באדם- כל אדם. נינו שימש כצלם עיתונות של ראשי ממשלות בשנים 1979-1986, ולאחר מכן כצלמו האישי של שמעון פרס. היה עורך צילום בדסק החדשות של עיתון "מעריב"- עד 1998. בשלב זה עשה שינוי בחייו, כשפגש את החוקיות של "ההגיון האחר", שמביאה רונית גלפו, והפנה את עדשתו להתבוננות פנימית. התבוננות זו הולידה כעשר שנים מאוחר יותר, צילום ממקו.jpg "שירה ודניאל")
ם אחר.
נינו מצלם צילומי רחוב ספונטניים מתוך אמפתיה ורצון לגעת ברגעים אנושיים. הוא יוצר מפגשים בלתי אמצעיים שיש בהם אמון והסכמה. המצטלמים מודעים לנוכחותו ושוכחים אותה בו בזמן.
נינו מצלם רגעי יום יום – לא רגעי שיא חדשותיים, אלא תמציות חיים, הזוהרות ביופיין החד פעמי. הוא מעביר בצילומיו, פשטות, ועם זאת הדהוד תרבותי בעל ניחוח קולנועי, כמו תמונות סטילס שיכולות להעביר את המתבונן אל תוך סט קולנועי, למחוזות דמיון חווייתיים. תמונותיו מביאות משב רענן של תשוקה לחיים, ללא ניסיון לביים את המציאות. הצילום בעדשה רחבה מקרב אותו לאנשים המצולמים ומאפשר לו ללכוד רגעים חמקמקים ומחוות, ההופכים את מעשה הצילום לסוג של שיח.
בתהליך היצירה נינו מנסה להשפיע על סביבתו ובכך ליצור אמון ואהבה בעולם. נינו מאפשר לנו לראות חלקים בפאזל הישראלי, ובה בעת איכות התמונות מעמידה כול תמונה כעולם בפני עצמו. בכול תמונה תמצית מדויקת של מורכבות המפעילה את המתבונן. הוא רואה את היופי בכל אחד, ומעיר אותנו לראות את היופי שנמצא סביבנו. על פי אמונתו, כשזזים ממאבק ומשיפוטיות, ומביאים בפשטות את המקום של הלב, יש סיכוי שמשהו אחר יתרחש בעולמנו.
תחיה הרמן –אוצרת התערוכה..jpg "צילום רחוב ממסקל")
יעוץ: אודי רוזנויין
פתיחה ב14/4/2010 בשעה 19:30
תערוכה זו מוקדשת לזכרו של יאיר הרמן, בננו, במלואות עשר שנים למותו (1980-2000). יאיר למד במגמת קולנוע בבי"ס לאמנויות בירושלים והיה צלם בחיל חינוך. יאיר היה צלם מוכשר, אדם מלא אור ואהבת אדם.
נוכחותך בחיינו, יאיר, היא כוכב מאיר המלווה אותנו בנתיבי הלב.
נינו ותחיה.
.jpg)
