אדם בגילי, שמאחוריו כמה עשרות שנים בתחום עיסוקו, צובר, מטבע הדברים, הכרויות עם אלפי אנשים. ושוב, מטבע הדברים, יש ביניהם כאלה שהוא שוכח אותם מיד לאחר הפגישה הראשון, וכאלה שהוא זוכר ויזכור תמיד לאורך כל חייו. בנצי בר-צבי – מי שהיה סמנכ"ל טכנולוגיות ומערכות מידע באולפני הבירה, שהלך לעולמו היום לאחר מחלה קשה ושהלווייתו תקיים מחר (יום שני) – היה ללא ספק מן הסוג האחרון.
בנצי ייצג עבורי את כל מה שהיתי רוצה למצוא באנשים שאני חי בתוכם – הן מבחינה אישית, הן מבחינה מקצועית. הכרתי אותו לפני 30 שנה, כאשר הייתי איש מכירות של סוני לציוד וידאו מקצועי. מאז נפגשנו עשרות, אם לא מאות, פעמים בסביבות שונות. אכלנו ושתינו בבתי קפה ובאירועים שונים – ולא יכולתי לרוות את אישיותו.
מבחינה אישית הוא היה האיש הגלוי והפתוח ביותר שהכרתי בביזנס. כאשר באתי אליו בנושאים מקצועיים, הצעתי לו ציוד חדש וכדומה – הוא תמיד אמר לי בדיוק את מה שהוא חושב. תמיד עם חיוך, עם הסברים, עם סבלנות אין קץ, כדי להבטיח שהוא לא נראה כמי שמנסה להתחמק – אלא מי שאומר את דעתו המקצועית.
מבחינה מקצועית ראיתי בו נושא דגל של חדשנות. בנצי מעולם לא חשש מטכנולוגיות חדשות. הוא הבין אותן, אהב להתמודד אתן, ויותר מכל: ידע לזהות מיד אם מדובר בטכנולוגיה עתידית ממשית – או בסתם גימיק של גירסת בטא, שלא תתקדם מהרמה הזאת. בנצי היה הדוגמא הטובה ביותר של חשיבה מחוץ לקופסה, שתמיד הביאה אותו להחלטות מוצלחות.
בנצי, מבחינתי, נשא שלושה דגלים: דגל היושר האישי, דגל היושר המקצועי ודגל הטכנולוגיה הפורצת. מחלה קשה הכריעה את בנצי, קיפלה אותו, ואת שלושת הדגלים שנשא.
יהי זכרו ברוך.
מיכאל ברנס
