מקסין ג'רוויס היא אומנית צבע בכירה באולפני "וורנר בראדרס" משנת 2009 ומאז עיצבה את המראֵה של סרטים רבים שזכו להצלחה. ג'רוויס היא אמנית מוכשרת בעלת מיומנויות טכניות מעולות ויכולת לתת ביטוי לרגישויות של יוצרי הסרטים שאיתם היא עובדת, והיא תומכת נלהבת בשימוש במערכת Baselight לליטוש המראה של כל הפקה – באתרי הצילומים כשלב ראשון בשיתוף הפעולה עם הצלמים, או בחדרי העריכה באולפני MPI.
מה משך אותך לעסוק באמנות עיבוד הצבע (קולורינג)?
למדתי אמנות בלימודי התואר ראשון. התעניינתי במיוחד בצילום, בציור ובפיסול. תמיד אהבתי את תוכנת "פוטושופ" והמעבר לקולורינג היה הגיוני כמעין המשך ישיר ללימודי האמנות שלי.
מה סוג התכנים שאת עובדת איתם?
עד עכשיו עבדתי רק בסרטים. העבודה הראשונה שלי כקולוריסטית הייתה בסרט עלילתי.
עשית עיבודי צבע בפרויקטים מעניינים רבים, תוכלי לִמנות כמה מהם ולספר לנו מה היה מיוחד בהם?
"הארי פוטר וגביע האש" היה הסרט הראשון שלי אי-פעם וזה מה שהיה מיוחד בפרויקט הזה. היו גם "ספיד רייסר" ו"הנבחר". אלה היו הסרטים הראשונים שעבדתי בהם ושהיו בהם הרבה מאוד אפקטים, כל אחד מהם אִפשר לי להביא לידי ביטוי המון יצירתיות כשעיצבתי את המראה של הסרט. לשניהם יש פינה חמה מאוד בלב שלי.
לאחרונה עיצבתי את מראה הסרט "צלף אמריקאי" בעבודה משותפת עם קלינט איסטווד, עם טום סטרן (Tom stern) ועם שאר אנשי הצוות המקסימים בחברת ההפקות של איסטווד – "מלפסו" (Malpaso). אני מרגישה שהצלחנו ליצור מראה ייחודי מאוד שמעשיר מאוד את עלילת הסרט. זה היה שיתוף פעולה יוצא מהכלל וזו הייתה חוויה מעוררת השראה.
אני עובדת גם עם האחים מאט ורוס דאפר (The Duffer Brothers) בהפקת סרט שנקרא Hidden. בדקנו יחד כל מיני אפשרויות והגענו למקומות שמזמן לא הייתי בהם בכל מה שקשור לעיצוב צבע ותמונה. יצרנו מראה ייחודי מאוד לסרט. אני מרוצה מאוד מהתוצאה הסופית!
בפרויקטים האחרונים שלך, איך היו שיתופי הפעולה בינך לבין הצלמים והבמאים?
התמזל מזלי וזכיתי לעבוד עם צלמים כמו גיירמו נבארו (Guillermo Navarro), חוליו מקט (Julio Macat), טום סטרן ורבים אחרים. כולם היו נפלאים ואני מרגישה שכל אחד מהם נתן לי מידה מסוימת של חופש. לכל אחד מהם אישיות ייחודית ורגישות לדברים שונים, אבל כולם מאפשרים לי לעשות את הצעד הראשון כדי ליצור איזון ולהשיג את "המראה הנכון" ברמה הראשונית. אחר כך אנחנו מתחילים ללטש את המראה של הסרט בצורה פרטנית יותר.
הקשר ביני ובין כל צלם או במאי הוא שונה – לפעמים אני עושה עבודת "ליטוש" אם אני מכירה את הטעם שלהם ויודעת מה הם היו רוצים; למשל, לפעמים אני יודעת שהם היו רוצים את הפינה חשוכה יותר, או התאמה של החלקים הבהירים בתמונה, כל דבר שאני רואה ויודעת אינטואיטיבית שהם היו רוצים לעשות, אני עושה. זה מְפָנה להם זמן רב יותר לעידון המראה של הסרט ולעבודה פרטנית יותר. מניסיוני, שיטת העבודה הזו מוצלחת מאוד.
.jpg)
בסרט עלילתי "טיפוסי", מה נקודת המוצא שלך בחיפוש אחר המראה הנכון?
תמיד מתנהלת שיחה לפני הפקת הפורמט הדיגיטלי ותיקוני הצבע. אנחנו עוברים על חלק מהחומרים, אנחנו משוחחים על כל מיני סצנות. זה יכול להיות יעיל אפילו יותר כשאני מעורבת בתהליך כבר משלב צילומי הגלם (dailies) (הפיקוח על התהליך). כשמגיע הרגע להתחיל לעבוד על הסרט, אני כבר יודעת במידה רבה מה המראה שצוות העיצוב האמנותי מעוניין בו. ואז רק צריך לתרגם את זה למסך, להקשיב לאינטואיציה ולקבל השראה.
איך היית מגדירה את הסגנון שלך או את עבודת הצבע שלך?
אני בהחלט נהנית להתנסות ולבדוק סגנונות חדשים. אני אוהבת סרטים שבהם לצבע יש חלק מרכזי בעלילה מבלי שהוא מושך תשומת לב לעצמו. אני לא חושבת שיש לי סגנון ייחודי מובהק, כי הסגנון הוא למעשה סגנונו של הצלם. כל סגנון צריך לשאוב השראה מסגנון הצילום של הסרט. אי אפשר ליישם את אותם מאפיינים שוב ושוב. צריך להמציא משהו חדש בכל פעם, להיות יצירתי ולהניח לחומר המצולם לסחוף אותך למקום שאליו הוא אמור להגיע. אני מניחה שאפשר לומר שזה ה"סגנון" שלי.
איזו עצה היית נותנת למי שמעוניין לטפח קריירה כקולוריסט?
האמת היא שחשבתי להקים יום אחד בית ספר שבו ילמדו את זה. סתם… לא, הייתי מציעה לו לצפות בה-מ-ו-ן סרטי קולנוע, לבקר בתערוכות צילום וציור, להשתמש בתוכנות לעיבוד צבע כמו "פוטושופ", וגם להשתתף בסדנאות כמו זו שנערכת במעבדות FilmLight! (; אבל השורה התחתונה היא שאין באמת דרך ללמוד את זה. זה כמו עריכה – בהתחלה עוזרים לעורך ואז לומדים כל מיני דברים. אחר כך מתָרגלים, ובסופו של דבר, אם יש לך כישרון, תזכה להזדמנות.
לא לכולם יש "עין טובה" ולא לכל אחד יש את האופי המתאים ואת מוסר העבודה הדרוש וכו'… רגישות לצבע היא לא בהכרח משהו שאפשר ללמוד או לתרגל – יש לך עין טובה או שאין לך. אם יש לך את זה, אתה יכול לשפר את הרגישות לגוונים, לניגודיוּת ולמעבר בין סצנות שיש בהן עוצמות שונות של תאורה ושל צבעוניות. אם אתה יכול לעזור לקולוריסט, וכך ללמוד ולתרגל יותר, בסופו של דבר ייתכן שתזכה לחלון ההזדמנויות שלך, וזה עשוי להיות בתוכנית טלוויזיה, בטריילר, בפרסומות או בסרטים עלילתיים.
ספרי לנו על חדר העבודה שלך ועל המערכת של Baselight. באיזו מערכת של Baselight את משתמשת ואיך היא משתלבת בתהליך העבודה שלך?
אנחנו משתמשים במערכת Baselight EIGHT. זה כלי עבודה חזק מאוד. זו מערכת מהירה שניתן לעבוד בה בכל פורמט של קובץ ויש לה כלים להתמודד עם קבצי CDL (Colour Decision List), קבצי תמונה EXR ו-ARRIRAW בתוך התוכנה עצמה, כך שאין צורך להשתמש בפילטר Bayer מחוץ לתוכנה. אנחנו עורכים את כל ההתאמות בתוך מערכת Baselight וכך הכול נשאר בתוך אותה המערכת. בזכות זה זו מערכת אמינה שמנטרלת כל מיני משתנים שעשויים להאט את תהליך העבודה או ליצור בעיות מיותרות.
.jpg)
מה הדבר שאת הכי אוהבת במערכת של Baselight?
מה יש לא לאהוב במערכת של Baselight? חוץ מעבודת הצבע, המערכת מאפשרת לי לשלב במהירות אפקטים חזותיים בתמונה, לערוך וכו', אני יכולה לצפות בצירי זמן (timelines) זה לצד זה ולנגן אותם בזמן אמת. אני יכולה לעבוד עם כל פורמט משולב בזמן אמת.
עבדתי עם סוגים שונים של תוכנות ואין שום מערכת שמשרתת אותי טוב יותר מהמערכת של Baselight.
את נהנית לעבוד ישירות עם חומר הגלם במערכת Baselight? מה היתרונות של זה?
זה אחד הדברים האהובים עליי במערכת Baselight. כאן אנחנו עובדים עם חומרי גלם בפורמט RAW (קובץ צילום דיגיטלי שנשמר לאחר פעולת עיבוד מינימלית ובלי פעולת עיבוד הצבע) משלב צילומי הגלם ואילך. זה מאפשר לזהות בעיות כמו פיקסלים מתים וכד', ויש גישה לחומר הלא מעובד שלא נעשו בו שינויים (באמצעות פילטר Bayer) בשום תוכנה אחרת ובשום תהליך עבודה מחוץ למערכת. אפשר לקבוע את ההגדרות, להשתמש במטא-נתונים (metadata) במצב פעיל או כבוי וכו', זה מדהים.
עם הצטמצמות הפער בין שלב ההפקה לשלב הפוסט, האם את מוצאת את עצמך יותר ויותר מעורבת (או מתבקשת לספק ייעוץ או הדרכה) בשלבים הראשוניים של הפקת פרויקט?
בהחלט. זה יתרון גדול בסך הכול. אם אפשר להיות מעורבים כבר בשלב צילומי הגלם וכך להיות מתואמים עם טכנאי ההדמיה הדיגיטלית (DIT), זה עוזר מאוד. אם כבר בצילומי הגלם יש רמות נכונות של ניגודיוּת ושל עוצמת תאורה וצבע (density) – רמות דומות למדי למה שבסופו של דבר תהיה נקודת המוצא בשלב ההדמיה הדיגיטלית (DI) – יש לזה השפעה רבה מכיוון שאנשים מתרגלים לראות משהו שאינו שונה מאוד מהמטרה הסופית.
לפעמים, אחרי שבמשך חודשים מביטים בצילומי גלם דהויים, מתרגלים למראה הזה, ושינוי קיצוני נדמה צורם. זה טבעי. לכן כולם מרוויחים ממצב שבו מתחילים בדרך הנכונה כבר מהשלב הראשון. כך אפשר לזהות גם בעיות פוטנציאליות.
"טשטוש הגבולות בין אפקטים חזותיים להדמיה דיגיטלית", את יכולה להתייחס לזה?
עם הזמן, זו נעשית המציאות. בעבודה עם צוותי אפקטים חזותיים כיום שיתוף הפעולה הדוק הרבה יותר מבעבר. יש אפילו צילומים שמיועדים לתיקוני צוות ההדמיה הדיגיטלית כדי להוציא מהתמונה את אחת הדמויות, כדי למחוק איזשהו כּבּל מהפריים, לייפּוֹת את הצילום, ליצור מסך מפוצל – אנחנו יכולים באמצעות קומפוזיטינג לחבר כמה מרכיבים לתמונה אחת ודברים מהסוג הזה. אני עושה יותר ויותר עבודה שקשורה לאפקטים חזותיים בכל תהליך הדמיה דיגיטלית שאני שותפה לו. ואני עושה את זה בַמקום כך שהם יכולים לראות מיד את התוצאה. אבל כל זה עדיין ברמה בסיסית למדי ואני מעבירה לצוות האפקטים כל דבר שאני חושבת שהם יוכלו לעשות טוב יותר.
מה את אוהבת לעשות אחרי שאת יוצאת מהחדר החשוך שבילית בו יום שלם?
לבלות עם הבת המקסימה שלי ועם בעלי, לבשל ולהכין שימורים, לטפל בתרנגולות שלנו. אני אוהבת לצייר, זה מרגיע מאוד. אני אוהבת גם לקרוא ספרים (כאלה שעשויים מנייר).
ממי את שואבת השראה?
טוב, אפשר לומר שלמדתי ב"בית הספר" של הקולוריסט פּיטר דויל (Peter Doyle), ואני חושבת שזו הייתה נקודת מוצא נהדרת. הוא בהחלט דרבן אותי ועודד אותי לממש את מלוא הפוטנציאל שלי.
מי השחקן האהוב עלייך, ולמה?
אני לא יכולה לומר לך מי השחקן האהוב עליי, אבל אני יכולה לומר לך מהם כמה מהסרטים האהובים עליי: "משחקים אסורים", "פארגו", "שמונה וחצי", "מלאכים בשמי ברלין", "המלכה מרגו" (La Reine Margot), "סינמה פרדיסו", "היו זמנים במערב", "ממנטו", "סנאץ'"…
מה סדרת הטלוויזיה האהובה עלייך?
אני אוהבת את "המתים המהלכים" ואת "משחקי הכס" (אני גם קוראת את הספרים).
פורסם במקור באתר Filmlight
