פתיחה חגיגית ביום 16/08/09 בשעה 18:00 של תערוכת הצילומים של אורית פרי
אורית פרי, ש"בעקבות הלב" תהיה זו תערוכת ביכוריה, היא בת 31, מזל שור טיפוסי, חובבת צילום.
"מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד אהבתי לצלם, תמיד הייתי מאלו שמסתכלים באלבום במשך שעתיים וחוקרת כל תמונה ותמונה.
הכל התחיל בטיול שאחרי הצבא לתאילנד. ארזתי תרמיל ואת מצלמת "מעריב לנוער" שקיבלתי.
עם הזמן השתדרגתי למצלמות של ההורים אבל את אהבתי הגדולה – Canon D20 רכשתי לפני 3 שנים.
אני מאמינה בלימוד מהחיים. אבל אין מה לעשות, צמצם ותריס, זה לא משהו שהחיים מלמדים ולכן, החלטתי ללמוד את הבסיס. את קורס "יסודות הצילום" למדתי ב"דרך צילום" במשך כמה חודשים.
התחביב-המקצועי שלי הוא צילום נשים בהריון ומשפחה, תוך עיבוד התמונות והבאת תוצר סופי מושלם מבחינתי למצולמים".
אוצר התערוכה גיא עולמי
התערוכה תתקיים בלובי מגדל משה אביב
ז'בוטינסקי 7 רמת-גן
בין התאריכים:
16/08/09-02/09/09
פתיחה חגיגית ב 16/08/09 ב 18:00
אוצר התערוכה: גיא עולמי
ההדפסות לתערוכה "בעקבות הלב" בחסות: מעבדת SBY
כל ההכנסות ממכירת הצילומים יועברו לעמותת משאלת לב
מסע אימוץ באוקראינה מאחורי המצלמה
תיעוד מרתק של מסע אימוץ באוקראינה בתערוכת צילומים
לפני שלוש שנים נפלו בחלקי הכבוד והזכות ללוות ולתעד מסע אימוץ באוקראינה. במשך חודשיים (בדיוק) עברנו אין ספור תלאות ומכשולים למטרה לשמה באנו, לחזור לארץ עם תינוק. הגשמת חלום.
מזג האוויר והתנאים הקשים לא הקלו על התחושות שהיו לנו. הקונוטציות שקיבלנו מבית הילדים בדנייפרופיטרובסק (עיר נידחת אי שם ברחבי אוקראינה), הזכירו גטו. הכל אפור, ארובות חנוקות מעשן, גדרות תיל ומבנים שבורים הנראים כחומה. שתי הנדנדות שהיו בחצר מלאת המים מהשלג שנמס, חרקו בשקט ובאיטיות כאילו צמאות למשחק הילדים. לרגע, אתה שוכח מאיפה הגעת וחוזר אחורה בזמן… יותר פרופורציה מזה לחיים – אין.
בית הילדים (הספציפי הזה), מגדל כ-400 ילדים עד גיל 4, בתנאים מחפירים, כשלאחר גיל זה, הם עוברים לבית ילדים אחר. בכל קבוצה יש כ-12 ילדים צפופים בלולים. המיטות, מיטות עץ ישָנות בחדר סגור וקפוא ("לחיסול החיידקים") כאשר הילדים ישנים בחרמונית כדי לא להתקרר – מה שעדיין קורה בלי קשר. החיתולים, חיתולי בד והבגדים המרוטים עוברים מהאחד לשני. חדר המשחקים, אם אפשר לקרוא לו כך, הוא לולים רעועים עם תחתית עץ, שם הילדים יושבים רוב היום, מרביצים אחד לשני משעמום, משחקים בבובות חסרות פנים ואיברים ומדי פעם יוצאים לכסא לא נוח אחר שם מאכילים אותם במהירות בדייסות וקציצות חסרות טעם.
למרבה הפלא, עם כל התנאים הללו, הילדים המדהימים האלה, עדיין מחייכים. עדיין רועשים ודורשים תשומת לב, מגע ואהבה. כמו כל אחד מאיתנו.
הצילומים ממסע האימוץ הזה, הם חלק בלתי נפרד ממני ותמיד יהיו. מטרת התערוכה והצגת הצילומים הינה הגשמת משאלה, מלבד שלי, בשאיפה – של עוד כמה ילדים. הכספים מהתמונות שיימכרו יועברו כתרומה לעמותת "משאלת לב".
ליצירת קשר ומידע בנוגע לתערוכה/פרסום/משאלת לב:
