עופר ינוב, צלם ותיק שמחזיק בקרדיט שלו למעלה מ-23 סרטים – הוא הזוכה בפרס אופיר 2015 על עבודת הצילום שלו בסרט 'באבא ג'ון' שזכה גם בפרס סרט הטוב של השנה. סרט הקולנוע הראשון שצילם היה "אל עצמי" בבימויו של תמיר פאול בשנת 1988 – ומאז הוא מצלם סרטים כמעט בכל הז'אנרים, סרטים דוקומנטריים, פרסומת, תוכנית הטלוויזיה, אבל אוהב בעיקר לצלם סרטי קולנוע (פיצ'רים). הג'אנר היחיד שבו לא עסק מעולם הוא ריאליטי.
בשנת 2000 זכה עפר בקטגוריית הצילום בסרט 'ההסדר' ובשנת 2007 זכה שוב עבור הצילום בסרט 'בופור'. שניהם של יוסף סידר.
עופר נולד בקיבוץ רביבים שבנגב שם גדל עד גיל 17. בצבא שרת בדובר צה"ל, והיה אחראי על "לקט עיתונות יומי" אוסף קטעי עיתונים בנושא צבא, וחוץ,מכל העיתונים "הייתי מסדר ידיעות ומאמרים לפי נושאים וחשיבות, משכפל בסטנסיל ומפיץ לכל הקצונה הבכירה בצה"ל", הוא משחזר. בשל סמיכות המשרד הצבאי לסינמטק תל אביב – החל 'לצרוך' סרטים ולבלות ימים רבים בסינימטק.
דודו, אריה ממבוש, ביחד עם אשתו נינה ממבוש שהיו מחלוצי הקולנוע האוונגארדי הישראלי – הזמינו את עופר ליום צילומים של סרט בנושא סמלים יהודיים עם הצלם חנניה בר. הוא זוכר את החוויות עד היום. "הם צילמו אצלם בבית בתקציבים מאד דלים, וללא יכולות האפקטים של היום", הוא מספר. "הכל נעשה בעבודת יד, הם צילמו מתכות שונות באש על מנת להפיק להבות צבעוניות, השתמשו במספר מראות – כדי ליצור מסתורין ואפקטים של השתקפויות. עבדו שעות על כל שוט. אני נגנבתי. לאחר יומיים ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד באולפני הרצליה, בהתחלה בסאונד, אחר כך כפועל במה, ועוזר תאורן שלישי או רביעי של התאורן מרקו יעקובי ז"ל. מרקו היה תאורן ותיק מאסכולה ישנה ובעל ידע נרחב ומעמיק על המקצוע. התחלתי להבין משהו בתאורה."
" אחרי כשנתיים של עבודה באולפן התחלתי ללמוד קולנוע בבית צבי. לא היתה שם מגמת צילום אבל מצאתי את עצמי נמשך לתחום. אז לא ידעתי לומר שאני רוצה להיות צלם. אבל נמשכתי לשילוב שבין היצירה באור ובקומפוזיציה להתעסקות הטכנית במצלמות ומצאתי את עצמי מצלם סרטים של בני הכיתה שלי. כבר בזמן הלימודים עבדתי כעוזר צלם בטלוויזיה הלימודית בעיקר לצידו של הצלם הראשי המוכשר יורם בר שדה ז"ל, שנהרג מאוחר יותר בתאונת צלילה בדהב. יש דברים שלמדתי מיורם שאני מישם עד היום."
"צריך לזכור שמדובר בתקופת הפילם. תקופה נפלאה עם הרבה חוויות, תקופה שבה מעט אנשים הבינו מה הצלם או עוזר הצלם בכלל עושים. גם קוריוזים קרו. באחת הפעמים הייתי העוזר של בני כרמלי ופעם אחת, לאחר סיום יום הצילומים של אייטם בתכנית "זה הסוד שלי" עם אורי זהר- שאלתי את בני מה לעשות ביתרת הפילם והוא אמר – לזרוק. אז זרקתי. רק שלא ידעתי שהייתי צריך לשמור את היחידה המחזיקה את הפילם שהייתה שווה כמה מאות דולרים, וגם היא נזרקה."
.jpg "צלם: יוראי ליברמן.")
"הייתה לי הזכות ללמוד ולעבוד עם כמה מהצלמים הגדולים שעבדו כאן בשנים ההם. הייתי עוזר צלם של רוב הצלמים בארץ מאותה תקופה עם חלקם בפרויקטים ארוכים ועם חלקם ימים בודדים, עבדתי עם צלמים כמו אמנון סלומון ז"ל דוד גורפינקל, ואדם גרינברג, צלמים שביחד עם עוד אנשי מקצוע, תאורנים כמו אברהם לייבמן וגריפים כמו איציק בן ארויה, ועוד כאלה שאני לא מזכיר הניחו כאן תשתית לשיטת עבודה שהבסיס שלה מיושם בהצלחה רבה בתעשייה המקומית (בעיקר בפיצ'רים) עד היום, וזוכה להערכה רבה כשמגיעות לכאן הפקות זרות."
עופר אומר שאין שני סרטים דומים, וכך גם הדינמיקה שבין הבמאי והצלם שונה מסרט לסרט בהתאם לאישיות של הנפשות הפועלות. זה מרתק מהנה וגם מאתגר. "זה פן לא כל כך מוכר אבל משמעותי ביותר בעבודה של צלם קולנוע וצריך לדעת 'לשחות טוב' במערכות היחסים השונות." הוא אומר.
וממשיך: "הרבה פעמים שואלים אותי על תהליך העבודה של צלם עם במאי. 'מי מחליט?' שואלים. צריך להבין שכאשר מתחילים הפקה של סרט בעצם מתחיל תהליך לא קצר של חזרות הכנות ותכנונים, בחירת אתרי צילום ותכנון של הצילומים עצמם. וכאן יש כר פורה ורחב לדיאלוג משמעותי בין הבמאי לצלם. וכשזה מין סעור מוחות פתוח וכנה, הסרט יצא נשכר. הבמאי משתמש ביכולות של הצלם בכשרונו ובידע שלו. והצלם צריך להיות קשוב ולהבין לעומק את כוונותיו של הבמאי ופרשנותו לתסריט, תוך הבנה גמורה שהוא הבמאי והוא זה שחתום על הסרט."
"לא צריך לחשוש להתעמת עם במאי בצורה מכובדת. לנסות להעביר את מה שאתה חושב שנכון, מצאתי שלפעמים דעתי מתקבלת והרבה פעמים ויכוחים כאלה מובילים לפתרון שלישי שמעשיר את הסרט ולעיתים אף משפיע על התסריט עצמו. אבל יש שלב שלתהליך הזה צריך גם לדעת לשים סוף ולקבל את החלטת הבמאי. לתובנה הזאת הגעתי דווקא לאחר שהתנסתי בעצמי בבימוי. צריך להבין שבסופו של דבר האחריות של הבמאי היא גדולה לאין שעור מזו של כל אדם אחר על הסט".
אחד הדברים המעניינים שקורים לדעתו כיום הוא ההתייחסות הרצינית יותר לצד הויזואלי של סדרות טלוויזיה. "לפעמים העבודה לא שונה בהרבה מעבודה על סרט קולנוע. בעקבות התחזקות המגמה הזאת בסדרות מחו"ל גם בארץ מוכנים לעיתים לשים יותר דגש גם על ארט וצילום, מבינים שגם זה חשוב לקהל."
"באבא ג'ון הוא סרט שהבמאי יובל דלשד עבד עליו שמונה שנים. זה הסרט העלילתי הראשון שלו (ביים בעבר סרטי דוקו כמו "דרישת שלום מהמשפחה", "התא המשפחתי"). עופר מעיד עליו כ"בחור מאד רגיש, מוכשר עם עין ויזואלית טובה ומעניינת. עם ניסיון בהעריכה". לדבריו יש במאים שלא מתייחסים כלל לצד הוויזואלי והצלם מאד חופשי לעשות כהבנתו ולדעתו לא תמיד זה טוב. "יש במאים – כמו יובל – שהצד הויזואלי מאוד חשוב להם וזה מביא את רמת הדיאלוג במאי/צלם למקום אחר. לפעמים בזמן הצילומים הבמאי יבוא ויעיר על משהו שלא מתאים לו או שאיננו מושלם מבחינתו ואתה כצלם יודע שיש עוד עין פקוחה וקפדנית על הסט. זה בהחלט מאתגר, אבל אותי זה תמיד מביא לתוצאות עוד יותר טובות."
באבא ג'ון זו דרמה משפחתית ישראלית שבמרכזה יחסי אב ובן שעלו מאיראן ומתפרנסים מלול תרנגולי הודו. פערי הדורות והעימות בנוגע לעתידו המקצועי של הבן – גורמים לסכסוך בלתי נמנע שמאיים לפרק את המשפחה.
"לאחר שיובל בחר בי כצלם – התחלנו להסתובב בשטח למצוא אתרי צילום. יובל הגיע די מוכן וידע פחות או יותר באיזה אזור הוא רוצה לצלם. אני שמחתי מאד לצלם בנגב שבו נולדתי וגדלתי כילד. כצלם אני רואה את אחד התפקידים שלי ליצר סוג של דיאלוג בין הסיפור לסביבה בה הוא מתרחש. במקרה הזה גם מאוד אהבתי את הסביבה שבה צילמנו."
הצילום בלולי תרנגולי הודו – סיפק לעופר חוויות נוספות. "אף פעם לא נחשפתי לתרנגולי הודו", הוא מספר. "כשנכנסים ללול ,הריח היה נורא והיינו צריכים לצלם שם 4 שבועות. אבל גיליתי גם שלתרנגולי הודו יש חושים מדהימים. רעש קטן – וכולם זוקפים את צווארם יחד בתאום מושלם מה שנותן מראה ויזואלי מדהים. הם גם מאד סקרנים. הם באים אליך. מטפסים עליך. ולאט לאט אתה מתחיל להתאהב בהם…".
על הילד שמופיע בתפקיד מוטי (התפקיד הראשי בסרט), אשר אברהמי הוא מספר: "הוא פשוט גאון. לא שחקן, ילד מהמושב, אבל סופר רגיש וחכם שקלט במהירות מופלאה איך מתנהל סט של סרט ובתוך כל הבלגן מה בדיוק הוא צריך לעשות ואיך להישאר מרוכז בתפקיד הלא פשוט שלו".
במקור התכוון עופר לצלם באלקסה – אבל כמו בהרבה מקרים התקציב לא איפשר זאת- והסרט צולם ב-RED אפיק באיכות 4K RAW האיכותי ביותר, ומגוון עדשות שלו (11 עדשות ציז).
"לעומת עידן הפילם האתגר הטכני בצילום היום יותר פשוט. המצלמות מאד רגישות לאור, אפשר להשתמש במעט תאורה וביחידות תאורה קטנות יותר. יש גם אפשרות לראות את מה שצולם, לתקן ולהשתמש בכלי מדידה שהקיימים בתוך המצלמה, כמו זברה, תצוגת גל ועוד… אבל צריך לזכור הצד הטכני חשוב וגם מהנה מבחינתי אבל עם הידע הטכני צריך לדעת ליצור דברים שבכלל לא קשורים לטכניקה ושם היצירה האמיתית".
"אחד הדברים היותר חשובים בעבודה כצלם זה לדעת להקיף את עצמך באנשים טובים הן מבחינה הידע הטכני, ולא פחות חשוב מבחינה אנושית. העבודה על סט של סרט נמשכת הרבה שעות קשות ובדרך כלל מי שמגיע למקצוע הזה צריך לבוא עם אהבה אמיתית לקולנוע. אחרי הכל אנחנו צמודים אחד לאוזן של השני חמישה או שישה שבועות. אני אסיר תודה לכל הצוות הנפלא שעזר ותרם מכשרונו לסרט הזה."
