אוצר התערוכה והגלריה: גיא עולמי
פתיחה של התערוכה: 15/03/09 ב 19:00
התערוכה תהיה בין התאריכים: 30/04/09 – 15/03/09
הגלריה פתוחה א'-ה' 19:00 – 10:00 (מומלץ לתאם הגעה מראש)
מקום: וואהל סנטר – כנסים, אמנות ואירועים
דרך קרן היסוד (רחוב אנה ווב) מול אונ' בר-אילן (בכיכר הגדולה)
טלפון: 037360662 שלוחה 2
ג'ק צימבר – "מיסוך"
האמנות שלי מעוגנת לרוב בגישה פילוסופית לתפיסות מיסטיות, וכן מתייחסת לתנועות באמנות המופשטת בת-זמננו. מה טמון מאחורי חזית כל דבר הטוען להיות הקיום שלנו? באילו אלמנטים עלינו להתמקד כדי להפיק תמונה שונה? מהם הפרמטרים של קיומנו? האופן שבו אני מדמה את העולם הרוחני-וירטואלי, מתייחס לעולם החומר דרך המחשבות. אמנות היא התחום היחיד שהמפתח לה הוא הדמיה; במהותה היא הפעולה האלטרואיסטית של האמנים שעבורם היצירה היא המטרה האולטימטיבית. האמנות הדיגיטאלית מאפשרת לאמן להפוך לווירטואלי את מה שהוא כבר ווירטואלי מעצם הגדרתו. כפרפראזה על דברי פרופסור שרי טורקֶל (Turkle) מאונ' MIT:* אנשים יכולים לגלות דרך הפוסט-מודרניזם מהי הדרך לראות את המציאות בדרך וירטואלית.
באחד הימים, תקלה בשידור הטלוויזיוני יצרה על המסך שיבוש ויזואלי. עבורי, שיבוש דיגיטלי "מקרי" זה באספקת החשמל פעל כפילטר, כמייצג מציאות מקבילה, כזו של הצטלבות שבין הזמן לחלל, וסייעה לי לדמיין הצטלבות זו.
השימוש בהדמיה דיגיטאלית שיקף באופן ייחודי מודולים צמודים, מחולקים למקטעים, מדהימים בצבעם, מזוויות מסך שונות, אשר שבו ויצרו תמונה מופשטת בצורת ראסטר (דיגום שיטתי בצורת גריד של רווחי פיקסלים בודדים, היוצר את התמונה הכוללת). המודולים מופיעים כסדרות של פיקסלים צמודים, המסודרים לאורך מגוון קווים מקבילים הסמוכים זה לזה, ויוצרים קומפוזיציה אסתטית רבת עוצמה. אלו אינם הדימויים שאנו רגילים לראות על המסך הדיגיטאלי של הטלוויזיה. הייתי נרגש להיות נוכח ומודע לרגע זה, שבו ה"שיבוש" נלכד במצלמה, כאשר מרקע הטלוויזיה, בשבריר של שנייה, איבד את שיווי המשקל שלו וחשף בפנינו את זהותו המוסתרת, ולהיווכח לדעת שלא היה זה אירוע מקרי. המסך של האובייקט הרוחני "התחתון" חשף חלק מאובייקט רוחני "עליון" יותר, אשר קודם לכן היה מוסתר בתוך עצמו; הייתה כאן התעלות על מה שלכאורה הוא אמיתי, או חשיפת העולמות הבדויים הטמונים במימד אחר. הפסיעה לתוך תדירויות אחרות: עתיד, עבר, הווה ועולמות מקבילים, מפעילה וחוקרת סדרות דימויים נסתרים המחליקים לתוך "רצף של חלל וזמן" המגדיר את החלל שלנו, את הכאן ועכשיו. המסך משדר דבר מה שאינו מציאותי ולא שיגרתי, אלא דבר מה ביניהם, במצב בלתי מוגדר שאינו ניתן לקטלוג.
הצבתי את הדמיות מסך האור בתוך קופסה הדומה למסך פלזמה או למסך טלוויזיה LCD דיגיטאלי, כדי לסייע לנו להתחבר למסך שמולנו; במקום שבו המציאות והדמיון נפגשים, אותו רגע קסום שבו טכנולוגיה דיגיטלית מסייעת לנו להבין רעיונות מורכבים יותר. אני מוקסם מכך שהקיום שלנו יכול היה להיות רב-מימדי והמרקע הדיגיטאלי האמור, או המסך, יכול להצביע על שיחזור של מציאות ווירטואלית אחרת, אל תוך הכוח הטבוע המשרטט ומעצב את החומר.
רעיה גרינברג – "BLUES"
פנטזיה ממוחשבת, אומנות מעולם אחר
רק בשנים האחרונות נחשפה רעיה ונשאבה פנימה אל העולם הקסום של הגרפיקה הממוחשבת עמוק עמוק אל תוך נפלאותיו של המחשב בביתה.
באמצעות תוכנות מגוונות על שלל האפשרויות הגלומות בהן, רוקמת רעיה פנטזיית עולמות נשגבים בשלל צורות וגוונים של BLUES בנופים עלומים וטבע גשמי, חלומות ובדיה, מציאות ודמיון, החוברים הן במלאכת מחשב(ת) כיד צייר אמן.
רעיה נכנסה לעולם האמנות הממוחשבת והפנתה את מירב מרצה וכישוריה ליצירת האומנות הכה מיוחדת וייחודית לה, בעולם הפנטזיות הדמיוני פרי יצירתה אותו היא מציגה לצופה בכישרון רב.
אלו ללא ספק יצירות אומנות עתירות דמיון המשתמשות בתבניות מהטבע ובגווני הצבע ובשילוב רגישותה ודמיונה הפורה יצרו את: BLUES, בה אתם צופים עתה שמשאירות חותם אישי שלה מחד ונקודת מבט אישית גם לצופה מאידך
052-3760440 / 03-6747710
אורי קאופמן Digital Dreams
"יש לי תיאוריה, אולי מקורית אולי לא כל כך, אך היא מנחה אותי בתהליך היצירה שלי. ניקח דמות של אמן טיפוסי, לדוגמא. הרוב ידמיין אדם אמוציונלי, יצרי, העובד על אינטואיציה, מהבטן. המדען, לעומתו, יצטייר כרציונלי, אנליטי, בעל יכולת תכנון מראש. במבט ראשון – ניגודים גמורים. אך אם נתעמק קצת, נראה שהם דומים מאוד. שניהם פותרים בעיות: האחד – אסתטיות אמנותיות, השני – טכניות מדעיות. שניהם מגיעים להישגים בזכות הכישרון, המיומנות והיצירתיות. רק הגישות שונות, אך הן לא מנוגדות אלא משלימות זו את זו. היכולת לשלב את שתי הגישות האלה בתהליך היצירה משפרת ומעשירה את התוצאות בצורה דרמטית.
הדוגמא הקלאסית לאמן – מדען היא, כמובן, לאונרדו דה וינצ'י, גם אמנים רבים אחרים בתקופת הרנסנס התמצאו בכימיה (פיגמנטים), גיאומטריה (פרספקטיבה, חתך הזהב), אנטומיה וכו'. אך למה בעצם זקוק האמן היוצר לכפילות הזו? האם השימוש ב"רציו" לא הופך אותו למכני יותר ? למקובע? האם היצירתיות לא נפגעת? כדי לענות על שאלות אלה אנסה לתאר את תהליך היצירה שלי.
בעיניי, כל מה שקורה סביבנו ובתוכנו, כל היקום במיקרו ובמקרו, כל החי, הצומח והדומם, כל תופעות הטבע והתהליכים השונים, כל היסודות והמושגים, כל מה שאנו חווים בצורה מודעת או לא מודעת, כל אלה "קליפות". הקליפות האלה תמיד שונות זו מזו במידה זו או אחרת, אך אלה הבדלים חיצוניים בלבד. התוכן הוא תמיד אחד. הייתי מתאר אותו כהרמוניה מוחלטת, כחוקיות מהסדר הגבוה ביותר, כמבנה רב-מימדי מושלם, בקיצור – משהו אלוהי. הפלא הזה זהה בכל קליפה אך בגלל רב ממדיותו לא ניתן לחוותו באופן מלא. הוא מפנה אלינו פן אחר בכל פעם. הגישה "האמנותית" והגישה "המדעית" הן זוג העיניים הפנימיות שלנו כשכל אחת מקלפת את הקליפות וחושפת את הגרעין מנקודת המבט הייחודית שלה. ברור שרק השילוב של שתי "העיניים" ייתן לנו תמונת עומק "סטריאוסקופית" עם שדה ראייה רחב של התוכן המדהים.
את האסטטיקה האולטימטיבית הזו אני מנסה לחשוף בעבודות שלי אך לפני כן, אני חייב לחוות אותה בעצמי באופן מלא ככל האפשר ולשם כך אני משתמש בכל המשאבים העומדים לרשותי: החושים, הדמיון, האינטלקט, האסוציאציות, עד כדי כניסה למצב שבו איני שולט על ה"חיישנים", אלא הופך לחיישן רב תחומי עצמו ובו זמנית כמובן, מנסה להקרין את החוויה אל הבד הוירטואלי שלי באופן מקיף ומלא ככל האפשר.
כיוון שההרמוניה המושלמת הזו מבצבצת על ממדיה השונים מהקליפות המקיפות אותנו במרחב ובזמן, אני משתדל למקם את הצופה (כלומר את המצלמה הוירטואלית) במרכז העולם הקסום הזה, במרכז החוויה. לשם כך אני משתמש בתוכנות ציור, עיבוד תמונה, אפקטים ובמיוחד בתוכנות תלת-מימד.
השליטה הטכנית והשימוש האינטנסיבי בכלים דיגיטליים מקנים חופש יצירתי מלא, אך התוכנות הן לא העיקר: הגורם האנושי הוא הקובע. רעיונות מקוריים, קומפוזיציות לא שגרתיות, שימוש לא סטנדרטי בכלים, חיפוש מתמיד אחרי משהו שעוד לא נעשה – הם הערוצים המזרימים את אותה הרמוניה נפלאה דרך סדקי הקליפות אל יצירת האמנות.
האמן אורי קאופמן למד אמנות בבצלאל ומתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת חיפה.
בעשרים השנים האחרונות שימש כמרצה לגרפיקה ממוחשבת ומולטימדיה במכללות: "סיון", "מכון אבני", "מימד" וכיום מנהל מרכז ההדרכה האישית "דיגיטל סטודיו" לויזואליה דיגיטלית פיתח ועיצב משחקי מחשב ולומדות, השתתף בפרויקטים חזותיים-דיגיטליים לצרכים אזרחים וצבאיים.
הציג בעבר בתערוכות יחיד בבית הפועלים בראשון לציון, בבית הראל בירושלים, בגלריה "סוהו" דיזינגוף סנטר, ת"א, בגלריית החלונות המוזיקאליים ברמת-אביב וב Sketch Book, תל-אביב