"קל ליצור צבע טוב, אבל קשה לגרום לו לשרת את הסיפור" אומר הצלם המפורסם Roger Deakins. בימי הקולנוע הראשונים  נעשה השימוש בצבע (כרומה, ערך וגוון) לאחר בחינה קפדנית של המפיקים. זאת על ידי פילטרים או בחינה מדוקדקת של כל תמונה ותמונה בעת פיתוח הפילם. כבר אז  הובן הפוטנציאל הגדול של הצבע.


הווידיאו הבא, שהופק על ידי אתר Verge , מציג כיצד השתמשו מפיקי סרטים בצבע כדי להשפיע על הצופים.



 


התגובות הרגשיות של הצופה לצבעים תלויים במספר גורמים ביניהם  תרבות, מסורת, וחוויות אישיות . לדוגמא, האמריקאי עלול לחושפטריוטיות, גאווה, או גבורה נוכח צבעים אדומים, לבנים וכחולים. אזרח גאנה או פורטוגל – עשוי להרגיש כך בעת הצגת ירוק, זהב ואדום.


יש גם קשרים רגשיים אחרים. אדום, למשל, עשוי לסמל "אהבה", "תשוקה", ו"אינטימיות "כאשר הוא מוצג בהקשר של מפגש רומנטי. אבל אם הוא מוצג במהלך מאבק או סצנה מותחת – הא יכול לסמל "סכנה", "דם",או "מוות".


 הפרשנויות האוניברסאליות לנוכח צבעים מוצגות בגלגל הרגשות של Plutchik:


 



(תמונה גלגל הרגשות של Plutchik)


בסדרת הווידיאו Off Book של PBS ((Public Broadcasting Service מוצגת  פרספקטיבה מעניינת של התייחסות הצופה לצבע.


 



לצבע יש את פוטנציאל ליצור צליל, לשנות משמעות של סצנה, ולהתריע על משהו משהו חשוב. צבע הוא לא רק כלי אסתטי. הוא גם  מספר סיפור. הבנה כיצד הקהל מגיברגשית לצבעים – יכולה להוסיף ממד ועומק לסיפור, מבלי שהדמויות מדברות אפילו מילה אחת.


למקור המאמר